מנוחה נכונה

"זאת אות אהבה, עדות לאשר אהבתכם על לוח לבי כתובה בעט ברזל בצפורן שמיר, אשר על כן, לא אחדל מפרוס עליכם שלומותי גם כי מרחוק". אגרת קס"ה. עכו יום א' כ"ב לחדש תמוז תק"ג.

 

תקופת ארץ ישראל הייתה ונותרה העלומה ביותר בחייו של הרמח"ל. במהרה החלה באמסטרדם להתפרסם גדולתו ברבים ועל כתביו לא עלה שבט החרמים. לכאורה טבעי היה שיישאר באמסטרדם עד קץ הימין. רצף האגרות נשמרו ככל הנראה ע"י רבו מהר"י בסאן, וכשהסתלק לבית עולמו (תצ"ט) כבר שקעה להבת הפולמוס וממילא פסק התיעוד. למעט מכתבים בודדים - לא נשמרו האגרות שהוחלפו ביו הרמח"ל לתלמידיו במשך אותם ארבעת השנים שחלפו מפטירת מורו ועד עלייתו לארץ ישראל ואיננו יודעים כמה בכלל היו. מאז ועד להסתלקותו לגנזי מרומים נותרה רק אגרת אחת שנשלחה לתלמידיו מהעיר עכו.

כשלוש עשרה שנים קודם קודם עלייתו לארץ ישראל, בראשית שנות הפולמוס, כבר גילה הרמח"ל את השתוקקותו וכוונתו לעלות לארץ:

 

"ואני גם כן כבר קבעתי עצמי בעז"ה ובישועתו ללכת אל ארץ טובה מן הארצות האלה - ארץ הקדושה. אמת, כי לא אוכל עשוהו מיום אל יום, אבל מקוה אני שלא יעברו שנים, ואם יחפוץ ה' - מקוה אני שלא יעברו גם חדשים הרבה". אגרות עח.

 

באגרת האחרונה שנותרה לנו, כותב הרב יעקב חזק זצ"ל מבחירי תלמידיו לרבו:

"קם לבנו בקרבנו בשמענו שגם כי האריך טרחא - מלא ה' מאויי לבו הטהור והביאו אל ארץ הקדושה ברווחה והצלחה. מה טוב חלקו ומה נעים גורלו לעבוד את ה' בטהרה וללכת בדרך ישרה. אשרי מי שזכה לנטוע שם משכן שלו". אגרת קסו.

כל מאוויו היו לתיקון השכינה ולעבוד את ה' בטהרה שלמה וזה ניתן להיעשות רק בארץ ישראל.

בראשית קיץ שנת תק"ג עגן הרמח"ל בנמל עכו. ידוע שביתו ובית מדרשו שכן בחדר שנמצא היום במתחם של המסגד הגדול בעכו (ולא במקום שמכונה "בית כנסת הרמח"ל" כהמצאת מחלקת התיירים...). רבי אברהם ישמעאל חי סנגויניטי - תלמיד "אור החיים" רבי חיים בן עטר זי"ע, מתעד שבמסעו מירושלים לליוורנו עבר ביום א', ראש חודש כסלו תק"ד בעכו:

 

"ושם בעכו קיבל אותי בסבר פנים יפות החכם השלם כמוהר"ר משה חיים לוצטו ז"ל בביתו ושלח לי קפיאו (כובע) ופירוקא (פיאה נוכרית) בשביל שלא לשלם ג'אפא"ר (מס דרכים) שכן הוא המנהג בעכו ובצידון שכל מי שהוא פראנקו (יליד אירופא) אינו משלם לא גאפ"ר ולא פארג' (מס קרקעות) ולא שום דבר". כתבים חדשים. קלאר.

האם היתה זו יד המקרה שתלמידו של "אור החיים" התארח בביתו, או היתה כאן יד מכוונת העשויה להסביר את טרחתו הרבה בעניינו?

ככל הנראה, לאחר שעגן הרמח"ל בעכו, התגורר בעיר למשך תקופה מסוימת ולאחריה שם פעמיו לירושלים אליה נכסף כל חייו. ע"פ ההשערה נראה ששהה כשנה בעיר ולבסוף חזר לגור בעכו. ב' עדויות מאלפות שנותרו מאותה תקופה שופכות אור יקרות על התעלומה.

הקשר בין ר' חיים בן עטר לבעש"ט הקדוש התפרסם זה מזמן, והתקיים באמצעותו של ר' גרשון קיטובער גיסו של הבעש"ט. ידועה תשובתו המפורסמת של 'אור החיים' כשנשאל לראשונה אודות הבעש"ט:

 

"אמר, רבי ישראל בעל שם טוב? אני יודע ממנו ורואה אותו בכל פעם בעולמות העליונים. והתחיל לדבר בפני הרב גרשון מקיטוב על רוב גדולתו".

מצויה מסורת משמו של הבעש"ט שגילה שנשמתו שלו היא בחינת "נפש המשיח", ואור החיים הוא בחינת "רוח המשיח". ככל הנראה, זו הסיבה בעבורה נכסף הבעש"ט לעלות לארץ ישראל ולהתאחד עם אור החיים כדי לזרז את ביאת המשיח. ר' גרשון נדרש לתווך ביניהם ולשאול רשות 'מאור החיים' לאיחוד הנכסף. בתשובתו, שאל 'אור החיים' את הבעש"ט, אם בעת שהוא הולך בעולמות העליונים - הוא רואה אותו (את אור החיים) מלוא קומתו בלא חסרון - אם לאו? השיב לו הבעש"ט: "איני רואה את עקבי רגליו של האור החיים הק' בהסתכלי למעלה". בהגיע האגרת לאור החיים הקדוש אמר: "אם כן, לחינם הוא מטריח עצמו ובשום אופן לא יצלח כל המסע". ואכן כידוע המסע לא צלח.

 

באגרת אחרת ששלח ר' גרשון כותב לבעש"ט את הדברים הבאים:

"אהובי גיסי אדכרנא מילתא כד הוינא במדורך קודש, אמרת לי פעם אחת שראית במראה שבא חכם לירושלים תובב"א ממדינת מערב, והוא ניצוץ של משיח, רק שהוא בעצמו אינו יודע, והוא חכם גדול בנגלה ובנסתר ובעל בכי.

ואח"כ אמרת לי שאין אתה רואה אותו ואמרת שכדומה לך שהלך לעולמו.

וכשבאתי לכאן חקרתי אחר זה הדבר וספרו לי מזה האיש - פלאי פלאות. והיה חסיד גדול וחריף ובקי בנגלה ובנסתר, והיו כל חכמי ירושלים בפניו כקוף בפני אדם, וספרו בשבחיו גוזמא. ובא לירושלים עם כמה תלמידים וחכמים גדולים. בקיצור היה הרבה קדישא ופרישא. ובעוונותינו הרבים לא האריך ימים בירושלים כי אם שנה אחת, וחיי למר שבק זה כמו ד' שנים בזה הזמן ממש שאמרת לי. וספרתי לחכמים דבריך מה שאמרת עליו ונבהלו משמוע".

בספר 'שם הגדולים החדש' משנת 1864 כתב המחבר בתולדות חייו של הרמח"ל:

 

"כאשר עלה להר ה' לירושלים תובב"א, כבואו שם חרדו זקני העיר רבתי עם נגדו, ונתנו לו תואר גאון ובשם בוצינא קדישא חסידא ופרישא קראו אותו ונתנו כבוד לשמו ולזכרו, גם העידו אז גדולי עולם כי זכה למדרגת גילוי אליהו הנביא זכור לטוב". מערכת מ' עמ' נ"ד.

ב' המקורות המאלפות הללו, זמנן תואם במדוייק לשנים שהיה הרמח"ל בארץ ישראל (וכפי שהוכיח המחבר ב"ירים משה"). ונראה לומר, כי בתחילה התיישב הרמח"ל בעכו ולאחר מכן עבר לירושלים למשך כשנה אחת ולאחר מכן – חזר לעכו.

אם אכן דברי הבעש"ט כוונו לרמח"ל, עולה שהרמח"ל לא ידע שהוא נשמת משיח, ובאמת אין זכר בכל כתביו והאגרותיו שהייתה לו אי פעם מחשבה מעין זו, אם כי כל תורת הגאולה שכתב עוסקת בתיקוני המשיחין והשכינה... ובגילויים עצומים שיכולים להיות רק למי שראוי להתחבר בנשמת המשיח...

בט"ו תמוז תק"ג, שבועות מספר לאחר שעגן הרמח"ל בארץ הסתלק 'אור החיים' למרומים. משאלת "ראית הקומה" ששאל 'אור החיים' את הבעש"ט נראה שלפרק זמן מה היתה אפשרות שיתייחדו ג' בחינות המשיח - בנפש רוח ונשמה, שאם לא כן, ממילא לא היתה עולה שאלת ההגעה מצד הבעש"ט, ואור החיים היה מודיעו מלכתחילה שלא יבוא לארץ ישראל מבחי שאלת 'ראיית הקומה'.

 

הנחה זו יכולה להסביר נפלא את כל קורות חייו של עט"ר הרמח"ל זי"ע, תורתו העצומה, סיבת רדיפתו ועלייתו לארץ ישראל.

 

לאחר שגזרה החכמה העליונה ב"ה שלא הגיע הזמן לחבר את ג' הבחינות של המשיח בנפש רוח ונשמה, ותם מועד השלמת ארבעים השנים שבהן היה ר' עקיבא עם הארץ ע"י חלק נשמתו - רבנו בוצינא חסידא קדישא נשמת משיחא, כמוהר"ר משה חיים לוצאטו הרמח"ל הקדוש זי"ע זצוק"ל, נסתלק עם משפחתו ונגנזו ב"קן ציפור" עד לקץ הימין.

 

ברית מנוחה.

"וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה:" (דברים לד ו').

כאמור לעיל, אחרי כשנה בירושלים חזר הרמח"ל לעכו, וכשפרצה מגיפת דבר בארץ נאסף אל אבותיו יחד עם אשתו ובנו יחידו ומאז לא נודע מקום קבורת משה.

ישנן עדויות סותרות ממקורות שונים אודות מקום מנוחתו. האחת סוברת שנקבר בבית הקברות היהודי בכפר יאסיף וזאת על סמך איגרת תושבי המקום שנכתבה באותה התקופה ויש סיבה טובה להאמין שאכן יש בה ממש כיון שבאותה התקופה היה בית הקברות העתיק מקום קבורת יהודי עכו. מעבר לכל השיבושים, העדר חתימות באגרת "רבני טבריה" (ראה להלן) ותהיות, כמו שאפשר לטעון גם כלפי אגרת של כפר יאסיף, אין סבירות שילינו את המת שנפטר בשבת במגפה, ויטלטלו את הגופה עד לטבריה - כברת דרך ארוכה מאוד בדרכים משובשות ביותר באותם השנים, ומה גם שלא היה הרמח"ל דמות כל כך בולטת בארץ ישראל באותם השנים וספק אם בכלל אנשי טבריה הכירו אותו.

בגלל הזנחה פושעת, ההרס והחורבן של בית הקברות בכפר יאסיף, מקום מנוחתו המשוער בסמוך לקברו של ר' משה מלכי זצ"ל רבה של צפת שקבור במקום, ומכוסה במצבה שיש מחודשת. (סמוך אליה נמצא קבר נוסף ששופץ והונחה עליו לוחית הנצחה לעט"ר - אם כי בדיקה מעמיקה העלתה שאין לה כל יסוד ונעשתה באופן שרירותי) (ראה גם הרחבה: זיוף מקום הקבורה? ר' משה חיים לוצאטו בארץ ישראל. ולהלן למטה בקישורים חיצוניים).

 

 

הילולת הרמח"ל הקדוש שהתקיימה לראשונה בכפר יאסיף תשע"ו

 

סברה אחרת שבה אוחזים הציבור טוענת שהרמח"ל נטמן בטבריה סמוך למערת רבי עקיבא וזאת בהסתמך על איגרת המיוחסת לרבני טבריה שיש סבירות שהיא מזוייפת  כיון שבין השאר לא נכתבה כלל על ידם (ונכונה רק לגבי עצם הידיעה. ראה להלן).

האגרת פורסמה לראשונה בספר "כרם חמד" כרך ב' (עמ' 61-62). זה המקור היחיד ממנו התחיל בלבול מקום מנוחתו. ככל הידוע, המקור היחיד לאיגרת זו הוא רק בספר הנ"ל אולם האיגרת המקורית עצמה (אם היתה) אינה בנמצא (בשונה משאר האגרות). לדעת החוקרים, (בהנחה שאכן היתה איגרת), האיגרת לא נכתבה ע"י הרבנים עצמם אלא ע"י תלמידי הרמח"ל בפדובה שכנראה שמעו על דבר הסלקותו משדר"י טבריה, ולכן לא נכתבה בארץ ישראל, ונוספו עליה דברי הלל בהשפעת התלמידים. לא מן הנמנע שאולי אפילו נערכה האיגרת לפני שנדפסה ע"י המוציאים לאור.

ונשאל, אלמלא האגרת הזו, להיכן היו עולים?

גם לגבי שנת פטירתו חלוקות הדעות אולם מקובל שנפטר בשבת כ"ו אייר תק"ז (1747) והוא בן 40 שנה בלבד. וכך נודע לעולם לדבר הסתלקותו:

"בת קול יוצאת מטבריא מכרזת ואומרת: על ההרים אשא בכי ונהי. איכה ישבה בדד. הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עול, צדיק וישר הוא, שמעו שמים והאזיני ארץ, כי הרב הכולל, המקובל האלהי, רכב ישראל ופרשיו, אור שהיה בישראל, בוצינא קדישא, מרנא ורבנא כמוהר"ר משה חיים לוצאטו - נפטר הוא וכל בני ביתו במגפה לפני ה' בכ"ו אייר בעיר עכו סמוך לטבריא ונקבר בטבריא אצל רבי עקיבא ע"ה. אשרי חלקו בעה"ז ובעה"ב, ואוי לנו כי נפל[ה] עטרת ראשינו.

צאו וראו כמה גדול היה זכותו של הצדיק הזה, כי היתה מן הנמנעות בדבר דלא אפשר שהיה יכול לילך בארעא קדישא, אבל הקב"ה שמסבב סביבות לקחו על כנפי נשרים והביאו בארצו הקדושה ארץ הצבי תובב"א אצל רבי עקיבא ונפטר בכ"ו לחדש אייר. לכן הזהרו לעשות הספד גדול, כי אבל כבד זה לנו, גדולה השריפה אשר שרף ה', כי תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו ורבים השיב מעון. לא קם עוד בישראל כמש"ה, ועתה אין בידינו כי אם לצדק את הדין ולומר: ברוך דיין אמת, צדיק הוא וצדיק דינו. ויהי רצון שבע"ה יהיה חלקנו במחיצתו הקדושה, אכי"ר". אגרת קס"ז הודעת רבני טבריה על פטירתו.

 

מכל האמור לעיל, אין אפשרות אמיתית להכריע אם מקום מנוחת עט"ר בטבריה או בכפר יאסיף. אולם לא ניתן להתעלם מהצדדים שיש לכאן ולכאן. לבנו נוטה להאמין שאכן סברת כפר יאסיף מבוססת יותר.

על דרך האמת, מקום מנוחתו הוא בתוך ספריו. הדבק בהם משתטח ממש בבחינת פיו על פיו וכו'. אין לקחת עניין זה ולהפוך אותו לפולמוס ולהצית מחדש את אש מחלוקת, ובודאי שאין זו דרך עט"ר. יבחר כל אחד כנטיית לבו ובלבד שיכוון לבו לאביו שבשמים.

 

ממשה עד משה לא קם כמשה. ולכל היד החזקה, לכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל.

 

 

למנווטים בוויז, יש לחפש "סופר פארם כפר יאסיף". הכניסה לבית הקברות היא מול החניה של הסופר פארם ונראית כמעבר בין בתים.

 

קישורים חיצוניים בעניין בית הקברות היהודי העתיק בכפר יאסיף:

הרב בן ציון מוצפי איפה קבור הרמחל

בית הקברות בכפר יאסיף - מסע בזמן לקהילה יהודית עתיקה.
כאן קבורים הרמח"ל ויהודי עכו העתיקה.
כפר יאסיף היה בעבר ישוב יהודי.
זיוף מקום הקבורה? ר' משה חיים לוצאטו בארץ ישראל - חיים זוהר אתר דעת.

 

 

עוד

רוצים חברים איכותיים בקהילת הרמח"ל

זמן = זהב

קבל בכל יום את "היחוד היומי" לתיבת המייל שלך

הצלחת. בדוק את תיבת הדואר שלך לאישור הרשמה