משכני עליון | פרק ג'. קודש הקדשים והיכל.

משכני עליון | קודש הקדשים.

(מא. ד) וַיָּמָד אֶת אָרְכּוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה וְרֹחַב עֶשְׂרִים אַמָּה אֶל פְּנֵי הַהֵיכָל וַיֹּאמֶר אֵלַי זֶה קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים:

[1]המקום הראשון המתפשט מן האבן השתיה הוא מקום האורה העצומה והברכה הרבה. כי בצאתה מלפני המלך, שם עמדה בראשונה בכל יופיה והדרה, מי יוכל להגיד כחה ורוב גאונה, ולא ניתן זה הכח אלא [2]לישראל לבדם.

והמקום הזה נראה בו מסך גדול, המבדיל בין הקודש ובין קודש הקדשים. ועתה הבן מאד לדעת סודות המקום הגדול הזה.

בהתחבר שני המאורות הגדולים – אשר ידעת מי הם המאורות [3]האלה – ברוב המנוחה הנעלמה והנפלאה, נתחזקו כאחד ב' האותיות אחרונות שבשם הקדוש הוי"ה ב"ה – והשני אותיות הם ו"ה. ואז נראה שם הבנות [4]היכל גדול [5]קדש קדשים.

ההיכל הזה נסתר לפני ולפנים ולא נראה החוצה, כי פרוכת עומד לפניו לכסות את הפתח להבדיל ולא יראה. ועוד אודיעך מן הפרוכת הזה סודות גדולים. ונמצא זה ההיכל עומד למלך לבדו ואין אחר. רק פעם אחת בשנה בבוא הכהן הגדול למטה בבית קדשי הקדשים עם הקטרת, ינתן רשות לבוא שם למי שינתן. וזה מגודל אהבת הקב"ה את עמו, שהם חביבים לפניו יותר ממלאכי השרת, ודבר זה נתבאר בפסוק, "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל".

בתוך ההיכל הזה [6]נתחזק מאור אחד קדוש מאד נקרא שמו יאהדונה"י, יוצא מבין המנוחה העצומה. והבן מאוד סודות השם הזה, כי הוא נכלל בין שני [7]יודי"ן, ונרמז בו הסוד, [8]"אני ראשון ואני אחרון", להיות כל המאורות נכללים בו בכלל אחד. על כן אלו השתי יודי"ן נתגברו ברוב הודם והדרם, ובנו ההיכל הזה (א) על פי מידותיו לאורכו ולרוחבו. כי כך הן מתפשטות מן הראש אל הסוף ומן הסוף אל הראש. נמצא, עשרים לכאן ועשרים לכאן. ונמצאת מדת ההיכל הזה עשרים על עשרים. וכלם הם מ' אחת סתומה, והיא שיעור [9]מקוה:

 

הרחבות:


[1] במספר חלוקות ניתן להבין את מבנה המקדש.

א. כנגד ד' אותיות שם הוי"ה וקוץ הי', באופן: הדביר הוא כנגד קוץ ה-י', היכל כנגד י"ה. ושאר הבית כנגד ו"ה.

ב. היכל כנגד הנשמה, שאר הבית כנגד הגוף.

ג. דביר כנגד ק"ק דק"ק מקום משכן הכבוד. היכל כנגד פנמיות העולמות וההיכלות. שאר הבית כנגד חיצוניות העולמות וההיכלות.

[2] ההיכל כולו בכללותו הוא כנגד פנימיות העולמות וההיכלות ובסוד הנשמה. ע"כ חלק ישראל הוא ולא מסור למלאכים. עיקר תיקון שאר הנבראים הוא ע"ג המזבח החיצון וחלוקת שפע תיקונם נעשה בשאר חלקי הבית וסביבותיו.

רק ביום הכפורים היה נכנס הכהן הגדול לדביר שהוא סוד א"א קוצו של י'. בשאר ימות השנה היתה הדבקות בסוד הפרוכת שהיא הפרגוד שנפרס בין הכתר לחכמה/מחשבה.

[3] ז"א ונוק' – הוי"ה אדנו"ת שהם גם ו"ה דשם הוי"ה.

[4] תולדת החיבור.

[5] ובית קודש קדשים מקביל להיכל קודש קדשים דבריאה שהוא השורש של כל הענפים המתפשטים אחר כך. וזה המקום מרוב קדושתו לא היה יכול שום אחד להכנס בו, שזה המקום הוא שרש הכל. ואעפ"כ הכהן גדול שהיה עיקרי בזה התיקון – לקרב הענפים אל השרש, לו ניתן רשות ליכנס. ואפילו הוא לא היה יכול ליכנס אלא ביום הכפורים, שבהכנסו שם, שהוא מקום גבוה במעלתו הרבה, היה בסכנה, וביום הכפורים דאין שטן ואין פגע רע היה נכנס, שהארת אימא מאירה הרבה באותו היום, ואי' מקננא בבריאה, ולכך באותו היום היה נכנס בבית קודש קדשים המקביל להיכל קודש קדשים דבריאה והיה ניצול.

והיה צריך להכנס בקטורת שהוא סוד הכרתת הקליפות, שכל אלו היו הכנות להצילו מפגעים רעים. ועכ"ז לפעמים היו מתים אם לא היו נזהרים בקדושה רבה להכנס במקום גבוה כזה. הרי שהכהן גדול נקרא כך על כל אלו המעלות שהיו בו, ואהרן היה ראשון, לכך ונאמר כו, "לכהנו לי"…

בעניין המזבח:… אחר כך צריך להמשיך הארת החכמה ג"כ, ובסוד זה "וקדשת אותו", שקודש הוא בחכמה כידוע. אחר כך צריך להמשיך הארת הכתר, ובסוד זה נאמר, "והיה המזבח קודש קדשים". וכשהמלכות מתוקנת, עולמות בי"ע מתקשרים בה ומתקדשים בקדושתה, וזה אומרו אח"כ, "כל הנוגע במזבח יקדש" – לרבות עולמות בי"ע הנוגעים במלכות ומתקדשים בקדושתה. שזה כח הקרבן כידוע להעלות עולמות בי"ע להתקשר באצילות. [א]: פירוש הרמח"ל על התורה – ספר שמות.

[6] להאיר ולהמשיך שפע כי ז"א ממשיך שפע לנוק' לצורך הנבראים.

[7] סוד הכתר והיכלו / כתר מלכות.

[8] חיבור רישא בסופא – אצילות בכבוד

[9] סוד בינה המגלה את והחכמה וממנה נמשכת הטהרה.