משכני עליון | פרק ג'. היכל.

משכני עליון | היכל.

(מא. א.) וַיְבִיאֵנִי אֶל הַהֵיכָל וַיָּמָד אֶת הָאֵילִים שֵׁשׁ אַמּוֹת רֹחַב מִפּוֹ וְשֵׁשׁ אַמּוֹת רֹחַב מִפּוֹ רֹחַב הָאֹהֶל:
(ב.) וְרֹחַב הַפֶּתַח עֶשֶׂר אַמּוֹת וְכִתְפוֹת הַפֶּתַח חָמֵשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ וַיָּמָד אָרְכּוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרֹחַב עֶשְׂרִים אַמָּה:

בצאת [1]האור הגדול מזה [2]השער, נתפשט לצדיו ועשה שם היכל אחר. וההיכל הראשון הוא קודש הקדשים, (ד) והשני הזה הוא [3]קודש. וזהו המקום שמשם מקבלות [4]הנשמות של ישראל, וכאן נמצא המזבח [5]הפנימי שבו נקרב קרבן הנשמות, בהעלותם את מנחתם לפני המלך. ועוד אפרש לך זה הענין היטב בבואי לפרש דרכי הקרבן ומנחת המלך בס"ד. ושם אפרש לך מה היא המנחה הזאת, או מי מעלה אותה, ומי מקבל אותה ומגיעה אל פני המלך, ומה השכר הניתן למקריבי המנחה, אחרי אשר קבל אותה המלך ברצון. ועתה אשלים לפרש ענינו בהיכל הזה.

בזה ההיכל נמצאו מאורות גדולים ועצומים מאוד, היוצאים משתי האותיות ו"ה שזכרתי לך, ומשתי היוד"ין. וכאשר נתחזקו בחיבורם ה-וי"ו ו-ה"א זה בזה, יצאו מביניהם ששים מאורות גדולים ועצומים. ואלה יצאו החוצה בהיכל הזה, ונחלקו לשלוש פינות העולם: לדרום ולצפון ולמזרח. ונמצאו בכל פנה עשרים מאורות, עשרה ממאורות ה-וי"ו, ועשרה ממאורות הה"א.

ואומר לך מי גרם זאת החלוקה, כי ה-ב' יודי"ן גרמו אותה. כי כאשר נתחברו יחד, הוציאו את המאורות על פי עשרה לאחד. עשרים מאורות הצפון ועשרים מאורות הדרום נתחברו כאחד, ולא יתפרדו זה מזה להסב את [6]פניהם. ונמצאו ארבעים מאורות מצד אחד, ועשרים מצד אחר. ואז עמד ההיכל במידותיו ארבעים על עשרים.

וצריך שתדע, כי בצאת מאורות הדרום ומאורות הצפון מן השער, [7]שמו פניהם אל המזרח, כי משם יצאו עוד. ועל כן נמצאו ארבעים מאורות אלה מתפשטים מן [8]המערב עד המזרח. ואחריהם מיד יצאו מאורות המזרח. ובהיותם יוצאים מהלכים עד מקומם, היו הולכים ומתפשטים לכאן ולכאן, לחבר מאורות הדרום והצפון [9]יחד, בהיות עליהם המשא הזאת לעשות תמיד. ובדרך הזה נתפשטו עד הגיעם אל מקומם. ועל כן נמצאו [10]הארבעים המאורות הולכים מן המערב אל המזרח, והעשרים מן הדרום ולצפון.

ובהעמיד [11]"קו המידה" אל המאורות חומה, עמדה חומת (ה) הדרום והצפון מ' אמה לאחד. כי בהתחבר המאורות זה בזה, נתחברו חיבור גדול ונכללו אחד באחד. וחומת המזרח לא הותירה (ו) מעשרים, כי כן מספר מאורותיה. ובהגיעי לפרש דרך השפע והליכותיו, תראה ותבין מה היא פעולת החומה ותועלתה, מה תועלת נמצא בהנהגה והשפע היוצא ממנה.

 

הרחבות:


[1] אור ב' אותיות היודין שבונים את ההיכל קודש הקודשים בסוד ראש וסוף.

[2] שער קודש הקדשים.

[3] קודש קדשים כנגד קוצו של י'. קודש כנגד  י' – החכמה.

[4] והנה זה התיקון עצמו הולך למקום אחר גם כן, והוא ענין המשכת החוט שאמרנו, שהיה צריך לימשך עד שיתלבש בנשמות ישראל, וכבר שמעת שהוא שם מ"ה. אדיר במרום – תניא אמר רבי שמעון.

[5] מזבח הקטורת.

"ואומר אח"כ, "ואת מזבח הקטורת", וזהו לרמוז הזיווג העליון של או"א דלא מתפרשן לעלמין. והיינו ב' מזבחות יש, מזבח הפנימי ומזבח החיצון, והם בסוד אימא ורחל. מזבח הקטורת הוא מזבח הפנימי. והוא בסוד אימא, ולפי שאימא מזדווגת לעולם באבא, לכך צריך למשוח בשמן שהוא באבא, לרמוז זה הזיווג העליון שאינו פוסק לעולם". הרמח"ל על התורה – ספר שמות.

[6] כל אחת מאותיות ו"ה הוציאה 10 אורות לכל אחד מג' רוחות – לצפון, לדרום ולמזרח, דהיינו סה"כ 20 אורות לכל צד. בהיות אורות הצפון עומדים כנגד אורות הדרום עמדו פנים בפנים מכח אור המזרח שחיברם – 'ולא יפרדו זה מזה להסב את פניהם' – ונזדווגו זה לזה וע"כ כל צד נכלל זה בזה והיה ל-40 אמה.

[7] אורות הצפון הדרום יצאו כאשר פניהם אל מזרח ואחוריהם אל המערב. ע"כ בהיות תנועתם לאחוריהם היו האורות שואפים לחזור לשורשם שבמזרח. והוא שאמר הרב שהיו האורות יוצאים משער המזרח והיו מתפשטים מן המערב אל המזרח.

[8] מיסוד לת"ת.

[9] אור המזרח – אור הרחמים הוא הממצע בין החסד והדין / גבורה –  ומחברם להיות כלולים זה בזה, ומעמידם במקומם.

[10] 40 מאורות הבונות את חומות הצפון דרום – בצאתם מקודש הקדשים התפשטו בתחילה ביושר מהשער המזרחי של קודש הקדשים והלכו למזרח. כשסיימו להתפשט עמדו בין מערב למזרח "הארבעים המאורות הולכים מן המערב אל המזרח".

אור החומה המזרחית שיצא אחריהם יצא משער קודש הקדשים והיה מתפשט בין דרום לצפון וגם מהלך למקומו במזרח "והעשרים מן הדרום לצפון". במהלכו למקומו היה מחבר את אורות הצפון והדרום ומביאם למקומם תוך כדי הגיעו למקומו.

[11] מקום גבולות עמידת החומות לבל יתפשטו מעבר למקומם נקבע ע"י "קו המידה" אורות הבינה.