תיקון היחוד היומי
תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא
במידה ויש שמות שמופיעים בצבע אדוםו/או ר"ת – אין להוציא אותם בפה – אלא רק לקרא בעינים
שימו לב. בחודש הקרוב לערך, לא יהיה תרגום לתיקוני זוהר של רשב"י. המתרגמים נמנעו לתרגם קטע זה מכיוון שחששו שהדימויים יגרמו לשאינם בקיאים ליצור ח"ו הגשמות לענינים רוחניים.
פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, אֵלִיָּהוּ אֵלִיָּהוּ, הָא שְׁכִינְתָּא הָכָא, וְכֻלְּהוּ חַבְרַיָּיא עִמָּהּ נָטְרִין לָךְ הָכָא, טוֹל רְשׁוּ מִקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְנָחֲתָא הָכָא לִיקָרָא דְמַלְכָּא קַדִּישָׁא, אַנְתְּ וְכָל מָארֵי מְתִיבְתָּאן דִּלְעֵילָא וְתַתָּא עִמָּךְ, לְתַקְנָא שִׁעוּר קוֹמָה דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כִּדְקָא יָאוּת לֵיהּ. אַדְהָכִי הָא אֵלִיָּהוּ קָא נָחַת וְכָל מָארֵי מְתִיבְתָּאן דִּלְעֵילָא וְתַתָּא עִמֵּיהּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל כֻּלְּהוּ.
פָּתַח אֵלִיָּהוּ וְאָמַר, רִבּוֹן עָלְמָא יְהֵא רַעֲוָא דִילָךְ דְּאֵימָא מִלִּין בְּאֹרַח מִישׁוֹר כִּדְקָא יָאוּת, כֻּלְּהוּ בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל בְּשִׁעוּר קוֹמָה דִשְׁכִינְתָּךְ. פָּתַח וְאָמַר, "זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת" (שיר השירים ז, ח), מַאי "לְתָמָר"? אֶלָּא לְהַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח" (תהלים צב, יג), "כַּפֹּת תְּמָרִים" (ויקרא כג, מ), "קוֹמָתֵךְ" וַדַּאי דַּמְיָא לְלוּלָב דְּלֵית בֵּיהּ קִצּוּץ וּפִרוּד, וְלַאו לְמַגָּנָא אוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין 'נִפְרְצוּ עַלָּיו פָּסוּל'.
(דף קלד ע"ב) לוּלָב אִיהוּ דוֹמֶה לְשִׁדְרָה דְּגוּפָא, דְאִיהוּ ו', קוֹמָה דְכֹלָּא, וְאִיהוּ שִׁית בְּחוּשְׁבַּן, וְחָמֵשׁ עַנְפִין מִתְפַּשְׁטִין מִנֵּיהּ, וְאִיהוּ גוּפָא דְאִילָנָא בְּאֶמְצָעִיתָא, וְחָמֵשׁ עַנְפִין אִינוּן תְּרֵין מֵהַאי סִטְרָא, וּתְלַת מֵהַאי סִטְרָא, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל" (ויקרא כג, מ), "עֲנַף" לִשְׂמָאלָא, "עָבֹת" לִימִינָא, "עֵץ" בְּאֶמְצָעִיתָא. "עַרְבֵי נַחַל" תְּרֵין, "עָבֹת" תְּלַת, וְכֻלְּהוּ חָמֵשׁ, וְאִינוּן לָקֳבֵל תְּרֵין שׁוֹקִין וּבְרִית, וּתְרֵין דְּרוֹעִין. אֶתְרוֹג – לֵב בְּאֶמְצָעִיתָא, עִקָּרָא דְאִילָנָא וְעַנְפּוֹי, וְאִיהוּ אִיבָּא דְאִילָנָא, וּבֵיהּ אִיהוּ "עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ" (בראשית א, יא).
צַוָּאר עַל כֻּלְּהוּ אִימָּא עִלָּאָה, מוֹחָא אַבָּא, וּבֵיהּ נְבִיעוּ דְאִילָנָא, דִּמְקוֹרָא דִילֵיהּ אִתְקְרֵי אֵין סוֹף. עַלִּין דְּאִילָנָא אִינוּן קְווּצוֹתָיו, עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל" (שיר השירים ז, ו), כֻּלְּהוּ יְרוֹקִין, דְּהָכִי צְרִיכָא שַׂעֲרָא דְאִתְּתָא דְאִיהִי בְרַתָּא דְמַלְכָּא לְמֶהֱוִי יָרוֹק כְּשִׁבְעָה מִינֵי דַהֲבָא. וְאֶתְרוֹג אִיהִי יְרוֹקָא, וְאֶסְתֵּר מִתַּמָּן הֲוַת יְרַקְרוֹקֶת.
שִׁעוּרָא דִרְצוּעִין דִּתְּפִלִּין אִינוּן עַד לִבָּא, וְהָכִי שִׁעֲרוּ לוֹן מָארֵי מַתְנִיתִין, וְהָכִי שִׁעוּרָא דְשַׂעֲרָא דִבְרַתָּא דְמַלְכָּא עַד לִבָּא. וְכָל עַנְפָא וְעַנְפָא דְאִילָנָא דִילָהּ, דְּאִינוּן קְנֵי מְנוֹרָה, כֻּלְּהוּ צְרִיכִין בַּמִּדָּה וּבַמִּשְׁקָל וּבַמִּדָּה חֲדָא, דְּלָא יְהֵא דְרוֹעָא חֲדָא אֲרִיךְ מֵחַבְרֵיהּ, וְלָא שׁוֹקָא חֲדָא אֲרִיךְ מֵחַבְרֵיהּ, אֶלָּא כֻלְּהוּ בַּמִּדָּה בַמִּשְׁקָל דָּא בְדָא, וְהָכִי עַיְינִין דִּילֵיהּ שְׁקִילִין דָּא לְדָא, וְהָכִי אוּדְנִין, וְהָכִי נוּקְבָא דְחוֹטָמָא דִילָהּ, וְהָכִי אַנְפִּין דִּילָהּ, וְהָכִי שִׂפְוָון דִּילָהּ, דְּלָא יְהֵא חַד אֲרִיךְ וְחַד קַצֵּר, אֶלָּא כֻּלְּהוּ בְשִׁקּוּלָא חֲדָא.
מַבּוּעָא דְמַיָּא הָכִי צָרִיךְ לְאַשְׁקָאָה וּלְדַכָּאָה לְכָל גּוּפָא, וְכֹלָּא אִצְטְרִיךְ בַּמִּדָּה וּבַמִּשְׁקָל כְּמַבּוּעָא דְמַיָּא, וּלְכָל אֵבֶר וְאֵבֶר דְּאִיהוּ עַנְפָא דְאִילָנָא, בַּמִּדָּה וּבַמִּשְׁקָל, וְסִימָנָא "מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם, וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן" (ישעיהו מ, יב), "וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה" (איוב כח, כה), מִ"י וַדַּאי, מִדָּה דִנְבִיעוּ כְּגַוְונָא דָא ם, מֵם בְּרִיבּוּעָא, נְקוּדָה בְעִגּוּלָא, בְּרִבּוּעָא.
וְרָזָא דְמִקְוְה אַרְבָּעִים סְאָה כְּגַוְונָא דָא תֵּשַׁע נְקוּדִין לְכָל סְטַר, וּבַנְּקוּדָה דְמִלְּגָאו בָּהּ אִשְׁתַּלִּימוּ לְעֶשֶׂר כָּל תִּשְׁעָה, עַד דְּאִתְעֲבִידוּ אַרְבְּעִין, וְאִלֵּין אִינוּן אַרְבְּעִים סְאָה, וְאִינוּן ם' עִלָּאָה, מ' תַּתָּאָה, דָּא בְּרִבּוּעָא וְדָא בְּעִגּוּלָא, י' נְבִיעוּ דְתַרְוַיְהוּ, וְרָזָא דָא "מַיִם חַיִּים" (שיר השירים ד, טו).
תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא
תִּיקּוּנָא חַדְסַר שַׂעֲרֵי לָא נָפְקִין נִימָא מִן נִימָא כְּלָל, וְרָזָא דָּא "חֶסֶד לְאַבְרָהָם" (מיכה ז, כ). דְּהָא חֶסֶד עִלָּאָה נָפִיק וּמִתְפַּשֵּׁט בְּדַרְגוֹהִי לְעֵילָא וְתַתָּא. וּלְקִבְלֵיהּ צְרִיכִין כֻּלְהוֹ שַׂעֲרִין אִלֵּין לְמֵיקָם בִּתְחוּמָא חַד, וְלָא יִתְפַּשְּטוּן יַתִּיר כְּלָל, בְּגִין לְמֵיהַב לֵיהּ לְאִתְפַּשְׁטָא כַּמָּה דְּאִצְטְרִיךְ. דְּהָא שַׂעֲרִין אִלֵּין דִּינִין אִינוּן וְאִתְּמָר.
תִּיקּוּנָא תְּרֵיסַר "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ" (מיכה ז, כ). דָּא פּוּמָא דְּאִתְפְּנֵי מִכָּל סִטְרוֹי. דְּהָא הָכָא נָפִיק כֹּלָּא, וְנָחִית בְּהַהוּא מַזָּלָא עִלָּאָה דְּכָלִיל בֵּיהּ כֻּלְהוֹ תִּיקּוּנִין אִלֵּין, וְאִתְתְּקַן בְּכֻלְהוֹ. לְבָתַר מִינֵּיהּ נָחִית לְגַבֵּי הַהוּא מַזָּלָא (דף קלז' עמוד א') תַּתָּאָה, וּמִתַּמָּן לְתַתָּא כַּמָּה דְּאִתְּמָר. וְרוּחָא דָּא דְּנָפִיק מֵהָכָא, כַּמָּה אִינוּן דְּמִתְלַבְּשָׁן בֵּיהּ, וְכַמָּה זַכָּאֵי קְשׁוֹט דְּמִתְלַבְּשָׁן בֵּיהּ. וְהָכִי אִינוּן אֲבָהָן בְּהַאי אִתְרְחִיצוּ לְאִתְלַבְּשָׁא וַדַּאי.
תִּיקּוּנָא תְּלֵיסַר "מִימֵי קֶדֶם" (מיכה ז, כ). דָּא מַזָּלָא תַּתָּאָה, "מִימֵי קֶדֶם", בְּגִין דְּמֵאִינּוּן מַלְכֵי קֶדֶם אִתְעֲבִידוּ כֻּלְהוֹ תִּיקּוּנִין אִלֵּין, וְדָא כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ. אֲבָל "מִימֵי קֶדֶם", דְּהָכָא מִתְפַּשֵּׁט נְהִירוּ דְּכֻלְּהוּ דַּרְגִּין עִלָּאִין, מִשֵּׁירוּתָא דְּכָל שֵׁירוּתִין עַד הַהוּא מַזָּלָא עִלָּאָה, וּמִינֵּיהּ לְהַאי תַּתָּאָה. וְהַאי תַּתָּאָה בֵּיהּ כְּלִילָן כֻּלְהוֹ תַּתְאִין כַּחֲדָא וַדַּאי, וְהָכָא אִתְקְשַׁר כֹּלָּא בְּקִישּׁוּרָא חֲדָא.
תָּא חֲזֵי, הָכָא כְּתִיב "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט). דְּהָא תְּרֵיסַר תִּיקּוּנִין מִגּוֹ תְּלָת הויי"ן דְּאִתְמָרוּ נָפְקִין. תְּלֵיסַר מֵחַד דְּכָלִיל לוֹן, וְרָזָא דָּא שְׁכִינְתָּא דְּהָכָא אִשְׁתָּרְשַׁת וַדַּאי. וּבְזִמְנָא דְּתִיקּוּנָא דָּא יִתְתְּקַן בִּשְׁלִימוּ לְאִתְנַהֲרָא בְּכָל דַּרְגִּין, כְּדֵין שְׁכִינְתָּא תִּתְקַף לְקִבְלֵיהּ לְתַתָּא, לְאִתְפָּרְשָׁא מִינַּהּ כָּל סִטְרִין מְסָאֲבִין וַדַּאי. וְיִתְתַּקַּן כֹּלָּא בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים, בִּקְדוּשָׁתָא עִלָּאָה כִּדְקָא יָאוּת. קָמוּ כֻּלְהוֹ וּבָרִיכוּ לֵיהּ.
קָם אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא וְאָמַר, הָשַׁתָּא וַדַּאי אִצְטְרִיךְ לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנִין דְּאַבָּא וְאִימָּא דְּתַלְיָין מֵהַאי מַזָּלָא. (דף קלז' עמוד ב') קוּם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא וְאַתְקִין תִּיקּוּנִין אִלֵּין דְּאַבָּא וְאִימָּא.
קָם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא פָּתַח וְאָמַר, "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה" (איוב כח, יב). תָּא חֲזֵי, אִתְפַּשַּׁט מַזָּלָא תַּתָּאָה בְּדַרְגוֹי וְאַפִּיק אַבָּא וְאִימָּא, לְגַלָּאָה רָזִין דִּטְמִירִין לְעֵילָא. אֲבָל תָּא חֲזֵי, בְּהַהִיא דִּיקְנָא עִלָּאָה תְּלָת רֵישִׁין אִתְכְּלִילוּ וַדַּאי, וְשֶׁבַע תִּיקּוּנִין עִלָּאִין דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ לְדַבְּרָא כֹּלָּא בְּדַבְּרָנוּתָא שְׁלִים. מִתַּמָּן שָׁרֵי לְאִתְפַּשְׁטָא לְתַתָּא כֹּלָּא בְּרָזָא דִּתְלַת. אֲבָל תָּא חֲזֵי, חָכְמָה אִיהִי לְעֵילָא בִּינָה אִיהִי לְתַתָּא. מַאי בִּינָה? אֶלָּא דָּא יִשְׂרָאֵל סָבָא וּתְבוּנָה. וְרָזָא דָּא י"ה. י' דָּא אַבָּא וְאִימָּא, וְי' לָא אִתְפְּרַשׁ לְעָלְמִין. ה' יִשְׂרָאֵל סָבָא וּתְבוּנָה, לְזִמְנִין אִינוּן ד"ו. וְכֹלָּא אִיהוּ יו"ד.
אֲבָל תָּא חֲזֵי, בְּגִין כָּךְ אַבָּא וְאִימָּא מִבִּינָה נָפְקִין לְאִתְכַּלְלָא כֹּלָּא כְּחַד. דְּהָא חָכְמָה מִלְעֵילָּא נָפְקַת וְאִתְּמָר בַּהּ "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא" (איוב כח, יב) אִלֵּין תְּלָת רֵישִׁין עִלָּאִין. וּבְגִין כָּךְ דְּלָא אִשְׁתְּכַח אֲתַר תָּמָן לַבִּינָה, כְּתִיב "וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה". אֲבָל בִּינָה נָפְקַת לְתַתָּא בְּזִמְנָא דְּאִינוּן עִלָּאִין נָחֲתִין לְנָפְקָא תְּחוֹת גְּרוֹנָא.
תִּיקּוּנָא חַדְסַר שַׂעֲרֵי לָא נָפְקִין נִימָא מִן נִימָא כְּלָל, וְרָזָא דָּא תיקון אחד עשרה השערות לא יוצאות נימה מנימה כלל. וסוד זה "חֶסֶד לְאַבְרָהָם" (מיכה ז, כ). דְּהָא חֶסֶד עִלָּאָה נָפִיק וּמִתְפַּשֵּׁט בְּדַרְגוֹהִי לְעֵילָא וְתַתָּא. והוא חסד לאברהם, שהרי חסד עליון יוצא ומתפשט במדרגותיו למעלה ולמטה, וּלְקִבְלֵיהּ צְרִיכִין כֻּלְהוֹ שַׂעֲרִין אִלֵּין לְמֵיקָם בִּתְחוּמָא חַד, וְלָא יִתְפַּשְּטוּן יַתִּיר כְּלָל, וכנגדו צריכות כל השערות האלה לעמוד בתחום אחד, ולא להתפשט יותר כלל, בְּגִין לְמֵיהַב לֵיהּ לְאִתְפַּשְׁטָא כַּמָּה דְּאִצְטְרִיךְ, דְּהָא שַׂעֲרִין אִלֵּין דִּינִין אִינוּן וְאִתְּמָר. כדי לתת להתפשטות רק כמה שצריך, שהרי השערות האלו הן דינים ונתבאר.
תִּיקּוּנָא תְּרֵיסַר התיקון ההשנים עשר "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ" (מיכה ז, כ). דָּא פּוּמָא דְּאִתְפְּנֵי מִכָּל סִטְרוֹי. דְּהָא הָכָא נָפִיק כֹּלָּא, וְנָחִית בְּהַהוּא מַזָּלָא עִלָּאָה דְּכָלִיל בֵּיהּ כֻּלְהוֹ תִּיקּוּנִין אִלֵּין, וְאִתְתְּקַן בְּכֻלְהוֹ. זה הפה הפנוי מכל צדדיו משערות, שהרי מכאן יוצא הכל, ויורד מאותו המזל העליון שנכללים בו כל התיקונים האלה ונתקן בכולם. לְבָתַר מִינֵּיהּ נָחִית לְגַבֵּי הַהוּא מַזָּלָא (דף קלז' עמוד א') תַּתָּאָה, אחר כך ממנו יורד לגבי אותו המזל התחתון – מזל "ונקה", וּמִתַּמָּן לְתַתָּא כַּמָּה דְּאִתְּמָר. ומשם למטה כמו שנתבאר. וְרוּחָא דָּא דְּנָפִיק מֵהָכָא, כַּמָּה אִינוּן דְּמִתְלַבְּשָׁן בֵּיהּ, וְכַמָּה זַכָּאֵי קְשׁוֹט דְּמִתְלַבְּשָׁן בֵּיהּ. וְהָכִי אִינוּן אֲבָהָן בְּהַאי אִתְרְחִיצוּ לְאִתְלַבְּשָׁא וַדַּאי. ורוח הזה שיוצא מכאן, כמה יש שמתלבשים בו, וכמה צדיקים זכאי אמת מתלבשים בו. וכך גם הם האבות – בטחו בהתלבשותו בהם וודאי.
תִּיקּוּנָא תְּלֵיסַר התיקון השלוש עשרה "מִימֵי קֶדֶם" (מיכה ז, כ). דָּא מַזָּלָא תַּתָּאָה, הוא המזל התחתון "מִימֵי קֶדֶם", בְּגִין דְּמֵאִינּוּן מַלְכֵי קֶדֶם אִתְעֲבִידוּ כֻּלְהוֹ תִּיקּוּנִין אִלֵּין, וְדָא כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ. בגלל שמאלו מלכי קדם נעשו כל התיקונים האלה, וזה האחרון כולל כולם. אֲבָל "מִימֵי קֶדֶם", דְּהָכָא מִתְפַּשֵּׁט נְהִירוּ דְּכֻלְּהוּ דַּרְגִּין עִלָּאִין, מִשֵּׁירוּתָא דְּכָל שֵׁירוּתִין עַד הַהוּא מַזָּלָא עִלָּאָה, וּמִינֵּיהּ לְהַאי תַּתָּאָה. כאן מתפשט אור של כל המדרגות העליונות – מתחילת הכל ועד אותו המזל העליון הכולל כולם, וממנו לזה התחתון. וְהַאי תַּתָּאָה בֵּיהּ כְּלִילָן כֻּלְהוֹ תַּתְאִין כַּחֲדָא וַדַּאי, וְהָכָא אִתְקְשַׁר כֹּלָּא בְּקִישּׁוּרָא חֲדָא.וזה התחתון, בו נכללים כל התחתונים כאחד ודאי, וכאן נקשר הכל בקשר אחד.
תָּא חֲזֵי, הָכָא כְּתִיב בוא וראה כאן נאמר "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט). דְּהָא תְּרֵיסַר תִּיקּוּנִין מִגּוֹ תְּלָת הויי"ן דְּאִתְמָרוּ נָפְקִין. תְּלֵיסַר מֵחַד דְּכָלִיל לוֹן, שהרי שנים עשר התיקונים ראשונים מתוך שלושת ההויות שנאמרו יצאו. והתיקון השלוש עשרה מהויה שכולל אותם. וְרָזָא דָּא שְׁכִינְתָּא דְּהָכָא אִשְׁתָּרְשַׁת וַדַּאי. וזה סוד השכינה שכאן נשרשת ודאי. וּבְזִמְנָא דְּתִיקּוּנָא דָּא יִתְתְּקַן בִּשְׁלִימוּ לְאִתְנַהֲרָא בְּכָל דַּרְגִּין, כְּדֵין שְׁכִינְתָּא תִּתְקַף לְקִבְלֵיהּ לְתַתָּא, לְאִתְפָּרְשָׁא מִינַּהּ כָּל סִטְרִין מְסָאֲבִין וַדַּאי. ובזמן שהתיקון זה יתוקן בשלימות להאיר בכל המדרגות, אז השכינה תתחזק כנגדו למטה, להפריד ממנה כל אותם הצדדים הטמאים. וְיִתְתַּקַּן כֹּלָּא בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים, בִּקְדוּשָׁתָא עִלָּאָה כִּדְקָא יָאוּת. קָמוּ כֻּלְהוֹ וּבָרִיכוּ לֵיהּ. ויתוקן הכל בתיקון שלם בקדושה עליונה כמו שראוי. קמו כולם וברכו את משה רבינו שגילה סודות עליונים אלה.
קָם אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא וְאָמַר, הָשַׁתָּא וַדַּאי אִצְטְרִיךְ לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנִין דְּאַבָּא וְאִימָּא דְּתַלְיָין מֵהַאי מַזָּלָא. (דף קלז' עמוד ב') קוּם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא וְאַתְקִין תִּיקּוּנִין אִלֵּין דְּאַבָּא וְאִימָּא. קם אברהם סבא חסידא ואמר, עכשיו ודאי צריך לתקן תיקונים דאבא ואימא התלויים מאלו המזלות. קום אליהו הנביא הנאמן, ותקן התיקונים האלה של אבא ואמא.
קָם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא פָּתַח וְאָמַר, "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה" (איוב כח, יב). תָּא חֲזֵי, אִתְפַּשַּׁט מַזָּלָא תַּתָּאָה בְּדַרְגוֹי וְאַפִּיק אַבָּא וְאִימָּא, לְגַלָּאָה רָזִין דִּטְמִירִין לְעֵילָא. בא וראה, המזל התחתון מתפשט במדרגותיו ומותיא את אבא ואמא, לגלות הסודות הנעלמים למעלה.
אֲבָל תָּא חֲזֵי, בְּהַהִיא דִּיקְנָא עִלָּאָה תְּלָת רֵישִׁין אִתְכְּלִילוּ וַדַּאי, וְשֶׁבַע תִּיקּוּנִין עִלָּאִין דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ לְדַבְּרָא כֹּלָּא בְּדַבְּרָנוּתָא שְׁלִים. אבל בא וראה, באותה הדיקנא העליונה, שלושת הראשים העליונים של א"א נכללים ודאי, ושבע תיקונים עליונים שכאן צריכים להנהיג הכל בהנהגה שלמה. מִתַּמָּן שָׁרֵי לְאִתְפַּשְׁטָא לְתַתָּא כֹּלָּא בְּרָזָא דִּתְלַת. מכאן מתחיל להתפשט למטה והכל בסוד השלשה. אֲבָל תָּא חֲזֵי, חָכְמָה אִיהִי לְעֵילָא בִּינָה אִיהִי לְתַתָּא. מַאי בִּינָה? אֶלָּא דָּא יִשְׂרָאֵל סָבָא וּתְבוּנָה. אבל בא וראה, חכמה היא למעלה, בינה היא למטה. מהי בינה? אלא זה סוד פרצופי ישראל סבא ותבונה. וְרָזָא דָּא י"ה. י' דָּא אַבָּא וְאִימָּא, וְי' לָא אִתְפְּרַשׁ לְעָלְמִין. שלא נפרדים לעולמים ותמיד ביחוד. ה' יִשְׂרָאֵל סָבָא וּתְבוּנָה, לְזִמְנִין אִינוּן ד"ו. וְכֹלָּא אִיהוּ יו"ד. ה' לפעמים סודה ד"ו, והכל הוא יוד.
אֲבָל תָּא חֲזֵי, בְּגִין כָּךְ אַבָּא וְאִימָּא מִבִּינָה נָפְקִין לְאִתְכַּלְלָא כֹּלָּא כְּחַד. דְּהָא חָכְמָה מִלְעֵילָּא נָפְקַת וְאִתְּמָר בַּהּ אבל בוא וראה, לפיכך אבא ואימא יוצאים מהבינה דא"א לכלול הכל כאחד. שהרי החכמה מלמעלה יוצאת שנאמר בה, "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא" (איוב כח, יב) אִלֵּין תְּלָת רֵישִׁין עִלָּאִין. אלו שלושת הראשים העליונים דא"א. וּבְגִין כָּךְ דְּלָא אִשְׁתְּכַח אֲתַר תָּמָן לַבִּינָה, ובגלל שלא נמצא שם מקום לבינה כתוב, כְּתִיב "וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה". אֲבָל בִּינָה נָפְקַת לְתַתָּא בְּזִמְנָא דְּאִינוּן עִלָּאִין נָחֲתִין לְנָפְקָא תְּחוֹת גְּרוֹנָא. אבל הבינה יוצאת למטה בזמן שאלו העליונים יורדים לצאת תחת הגרון.
תפילה שג"ר מתוך "תקט"ו תפילות"
תפילה שג"ר: השכינה קושרת כל דברי העולם עד אין סוף ועד אין תכלית, וסובבת לכל ו' רוחות, ומיד ו' שהוא "טוב" מתחבר בה, ומוריד אליה חסד. בגילוי היחוד, יושפע בה שפע עליון ומהאור הגנוז.
אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. אַתָּה חָסִיד וְעוֹשֶׂה חֶסֶד עִם כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם, שֶׁהַשְּׁכִינָה הִיא "עוֹלָם", וְחָלָל שֶׁלָּהּ מָלֵא מִכָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם, "לַיהֹוָה הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ", וּמִיָּד שֶׁהִיא נִמְלֵאת מֵהֶם, חֶסֶד מְעוֹרֵר לְנֶגְדָּם וְנֶאֱמַר בָּהֶם, "חֶסֶד יְהֹוָה מָלְאָה" וְכוּ', וְזֶה חֶסֶד שֶׁמִּתְעוֹרֵר בְּכָל יוֹם לְחַדֵּשׁ כָּל הַנִּבְרָאִים וְנִשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מִתְחַדְּשׁוֹת בָּרִאשׁוֹנָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם, "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים" וְכוּ'. וְכֵיוָן שֶׁיּוֹצְאִים נְשָׁמוֹת אֵלֶּה בָּעוֹלָם מְלֵאוֹת מִן הַחֶסֶד הַזֶּה הֲרֵי הֵם מְקַדְּמִים וְהוֹלְכִים לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ, וּמִיָּד חֶסֶד מְעוֹרֵר מֵהֶם עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם".
וְ-ג' יוּדִין וְ-א' הֵם תְּפִלָּה בְּלַחַשׁ תְּפִלָּה בְּקוֹל. א' זְעִירִית תְּפִלָּה בְּלַחַשׁ. ג' יוּדִין ג' אָבוֹת תְּפִלָּה בְּקוֹל, מִיָּד, "אֵל שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים אָתָּה", וּשְׁכִינָה עוֹלָה לְפָנֶיךָ בְּחֶסֶד שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ, "וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ" וְכוּ', אוֹתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ, "וַאֲנִי תְּפִלָּה" וְהִיא שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ, "רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא" – שֶׁהִיא הַשְׁכִינָה קוֹשֶׁרֶת כָּל דִּבְרֵי הָעוֹלָם עַד אֵין סוֹף וְעַד אֵין תַּכְלִית וְכָל הַגִּלְגּוּלִים תְּלוּיִם בָּהּ, וְהִיא סוֹבֶבֶת לְכָל שִׁשָּׁה רוּחוֹת בְּאוֹת ו', שֶׁבָּהּ "גַּלְגַּל" נַעֲשֶׂה "גִּלְגּוּל" – לְנֶגְדָּם שִׁשָּׁה תֵבוֹת, "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד" וְכוּ', מִיָּד ו' מִתְחַבֵּר בָּהּ שֶׁהוּא "טוֹב" וְנֶאֱמַר בּוֹ, "אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי", מִיָּד "וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבֹא בֵיתֶךָ", שֶׁמַּה שֶׁהָיָה סוֹבֶבֶת לְכָל צַד, בִּזְמַן שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ, "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם" בַּגָּלוּת, שְׁנֵי שִׁלּוּחִין, בָּהֶם, "אֲנִי אֲנִי הוּא", הֲרֵי הַכֹּל חוֹזֵר לְפָנִים בְּזֶה הַחֶסֶד, "וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבֹא בֵיתֶךָ".
מִיָּד אַבְרָהָם מִתְעוֹרֵר בָּעוֹלָם לַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִם בָּאֵי הָעוֹלָם, וְזֶה, "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" שֶׁהֲרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם נִזּוֹנִים עַל יָדוֹ, וּלְנֶגֶד זֶה אֻמּוֹת הָעוֹלָם נַעֲשִׂים עֲבָדִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי עַל יָדָם הֵם אוֹכְלִים, וְיִשְׂרָאֵל נוֹטְלִים בִּתְחִלָּה, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם נוֹטְלִים תַּמְצִית, מִיָּד שְׁכִינָה מִתְעַלָּה עַל כָּל הָעוֹלָמוֹת, וְחֶסֶד שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, "יְמִין יְהֹוָה רוֹמֵמָה יְמִין יְהֹוָה" וְכוּ', וְהַכֹּל נִתְקָן בְּיִחוּד שֶׁלְּךָ שֶׁהוּא אוֹר הַגָּנוּז, שֶׁהֲרֵי אוֹר שֶׁלְּמַטָּה מִתְפָּרֵשׁ לְ-ה' בְּ-ה' דְּאַבְרָהָם, אֲבָל אוֹר הָעֶלְיוֹן בָּהּ, "כִּי יְהֹוָה יִהְיֶה לָךְ לְאוֹר עוֹלָם", לְהִתְתַּקֵּן הַכֹּל בְּיִחוּד שֶׁלְּךָ.
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים רְאֵה שֶׁכָּל תִּקְוָתֵנוּ לְיִחוּדְךָ, וּרְאִיָּה לְיָמִין שֶׁשָּׁם אַרְיֵ"ה, בּוֹ יְהוָֹה יֵרָאֶ"ה, שֶׁיֵּאָמֵר בּוֹ, "רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי", בְּחֶסֶד לְאַבְרָהָם שֶׁהִיא הַבֹּקֶר אוֹר, שֶׁהֲרֵי גָּלוּת דּוֹמָה לְלַיְלָה מִצַּד יִצְחָק, וְעֵינַיִם אֵינָם רוֹאִים, אֲבָל מִצַּד אַבְרָהָם הֲרֵי אוֹר מֵאִיר לָעַיִן, מִיָּד "יְהֹוָה יֵרָאֶה", מִיָּד נֶאֱמַר בְּךָ, "וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ".
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים הֲרֵי עַל אֲמִתְּךָ אָנוּ נִשְׁעָנִים שֶׁאַתָּה אֵ"ל מֶ"לֶךְ נֶ"אֱמָן בְּיִחוּדְךָ יהו"ה אדנ"י שְׁנֵי שֵׁמוֹת הַמִּתְחַבְּרִים בְּיַחַד בְּיָמִין, שֶׁהוּא יָמִין מְקָרֶבֶת.
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים גַּלֵּה לָנוּ יִחוּדְךָ כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְקַוִּים לְךָ בֶּאֱמֶת, יְהֹוָה אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה.
מאמר הגאולה | גרים גרורים משרתי ישראל
בחורבן השורש הרוחני למעלה יאבדו האומות שלמטה, והנשארים יהיו נגררים אחריהם.
וְהִנֵּה מַה שֶׁאָמַר, "לְהָבִיא אֵלַיִךְ חֵיל גּוֹיִם" (ישעיהו ס, יא), תָּבִין בֶּאֱמֶת כִּי הַכֹּל נִּמְשָׁךְ מִזֶּה. כִּי עַד שֶׁהַקְּלִיפָּה עוֹמֶדֶת בְּמִרְדָּהּ – לֹא יִמָּצֵא תִּקּוּן גָּדוֹל לָעוֹלָמוֹת, כִּי הִיא הַגּוֹרֶמֶת פֵירוּד וְקִלְקוּל. וְכַאֲשֶׁר יִבָּלַע הָרָע, וְהַטּוֹב מִמֶּנָּה יָשׁוּב אֶל תַּחַת הַקְּדוּשָׁה, עַל כֵּן לֹא יִהְיֶה לַטּוֹבָה מוֹנֵעַ וְזֶהוּ שֶׁאָמַר, "לְהָבִיא אֵלַיִךְ חֵיל גּוֹיִם וּמַלְכֵיהֶם נְהוּגִים" (ישעיהו ס, יא) – הֵם הָאוּמּוֹת וְשָׂרֵיהֶם. וְאָמַר "נְהוּגִים" וְהוּא סוֹד כִּי "אֵין מְקַבְּלִים גֵּרִים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ" אֶלָּא "גֵּרִים גְּרוּרִים" (עבודה זרה ג ע"ב) – הֵם נִמְשָׁכִים אַחַר עֲלִיַּת הַמַּדְרֵגוֹת. וְזֶהוּ "נְהוּגִים", כִּי הֲלֹא, כָּל הָרָע יִבָּלַע, וְזֶה שֶׁאָמַר, "כִּי הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא יַעַבְדוּךְ יֹאבֵדוּ" (ישעיהו ס, יב), וּבְאִבּוּד הַשֹּׁרֶשׁ לְמַעְלָה – לֹא יִשָּׁאֲרוּ עֲנָפִים לְמַטָּה. וְלָכֵן אָמַר, "וְהַגּוֹיִם חָרֹב יֶחֱרָבוּ" (שם).
אמתת מעלת ישראל תיוודע לכל העולם וירצו הגוים מעצמם לשרת את ישראל לטוב להם.
וְהִנֵּה צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע כִּי אַף עַל פִּי שֶׁגַּם מִן הָאוּמּוֹת יִתְתַּקְּנוּ, הִנֵּה יִבָּחֲנוּ תָּמִיד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵהֶם. וְעַל זֶה הַסּוֹד כָּתוּב, "הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה" (תהלים קכו, ב), כִּי אַף בַּחֲזוֹר הָאוּמּוֹת אֶל תַּחַת הַקְּדוּשָׁה, עוֹד תִּגְדַּל מַעֲלַת יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם הַרְבֵּה! וְעַל זֶה הַסּוֹד אָמַר בִּלְעָם הָרָשָׁע, "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר כג, ט). כִּי בִּהְיוֹתוֹ בְּגָלוּת הוּא, "עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן" – אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בָּהֶם, נִיכָּר הוּא וְנִבְדָּל, וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ הַמִּצְרִים, "הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ" (שמות א, ט), כִּי מְצֻיָּנִים הָיוּ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם. וְגַם לִזְמַן הֶעָתִיד שֶׁיָּשׁוּבוּ כָּל הָאוּמּוֹת אֶל הָאֱמֶת, "וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר כג, ט), כִּי כָּל הָאוּמּוֹת לֹא יִהְיוּ אֶלָּא בְּמַדְרֵגַת עֲבָדִים, שֶׁכֵּן נֶאֱמַר בָּהֶם, וּ"לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה ג, ט). אֲבָל יִשְׂרָאֵל – בָּנִים הֵמָּה לַה'! וְעַל כֵּן, הַיָּרוּד שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל – יוֹתֵר הוּא מִמֶּלֶךְ שֶׁבָּאֻמּוֹת! וּבְהַכִּיר כָּל הַגּוֹיִם הָאֱמֶת הַזֹּאת – מֵעַצְמָם יָבוֹאוּ, וּמֵאֲהָבָתָם לְשָׁרֵת אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי אָז טוֹב לָהֶם. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר, "וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ" (ישעיהו מט, כג). וְהַנָּבִיא אָמַר, "כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה'" (ישעיהו סא, ט), וְאָמַר "בֵּרַךְ" כִּי הֲלֹא יִוָּדַע, שֶׁהַגּוֹיִם הֵם עַתָּה מִקָּרוֹב בָּאוּ לַחֲסוֹת תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, אֲבָל יִשְׂרָאֵל מֵעוֹלָם נִקְשְׁרוּ בְּמַלְכָּם וְלֹא עֲזָבוּהוּ, וְעַל כֵּן הוּא הָיָה מְבָרְכֵם תָּמִיד בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה וַאֲפִילוּ בִּזְמַן גָּלוּתָם.