תיקון היחוד היומי
תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא
תקונא תלתין וארבע
(דף עז ע"ב) בְּרֵאשִׁית, ב' נוּקְבָא פְּתִיחָא לְקַבָּלָא מִימִינָא, לְהַהוּא דְּגָמִיל חֶסֶד עִמָּהּ, וְאַמַּאי דְּאָת י' עַל רֵישֵׁיהּ כְּגַוְונָא דָא ג'? וּבְגִין דָּא 'הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים', אִם כֵּן אַמַּאי ג' אָחוֹר לְב'? אֶלָּא רָזָא דְּמִלָּה "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא" (ויקרא כ, יז), ב' חָזְרַת אַנְפּוֹי מ-א', ג' אַחְזַרַת אַנְפּוֹי מ-ב', ד' חָזְרַת אַנְפּוֹי מ-ג', ה' חָזְרַת אַנְפּוֹי מ-ד', כָּל אַתְוָון חָזְרִין אַנְפִּין דָּא מִן דָּא, וְלַאו אִינוּן אַנְפִּין בְּאַנְפִּין, וְאַמַּאי אֶלָּא רָזָא דְמִלָּה "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי" (שמות לג, כג) וְכוּ', וְאַמַּאי חָזְרִין אַנְפִּין דָּא מִן דָּא, בְּגִין עֶרְיָין דְּאִינוּן לְקִבְלַיְיהוּ, א' לְקִבְלֵיהּ אָרוּר דְּאִיהוּ עֶרְוָה, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר "אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֲחֹתוֹ" (דברים כז, כב), דְּאִלֵּין עֶרְיָין כָּל חַד שָׁכִיב עִם אִמֵּיהּ וְעִם אֲחָתֵיהּ וְעִם בְּרַתֵּיהּ, וְחָזְרִין אַנְפִּין לְגַבַּיְיהוּ דְלֵית לוֹן בֹּשֶׁת פָּנִים, אֲבָל אַתְוָון קַדִּישִׁין חָזְרִין אַנְפַּיְיהוּ בְּבֹשֶׁת בַּעֲנָוָה, "עֶרְיָה תֵעוֹר" (חבקוק ג, ט), וּבְגִינָהּ אִתְּמַר "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט, יד), עִוֵּר דְאִיהוּ עוֹר, וְרָזָא דְמִלָּה "עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר" (משלי כב, ג).
וּלְבָתַר דְּמִתְפַּשְּׁטִין מִנַּיְיהוּ מִתְיַחֲדִין כֻּלְּהוּ "וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ" (בראשית ב, כה), וּמִתְיַחֲדִין אַבָּא עִם אִימָּא, אָח עִם אֲחָתֵיהּ, כְּעַן דְּעֶרְוָה בֵּינַיְיהוּ אִית פִּרוּדָא בְּאַתְוָון דְּאִינוּן יְהֹוָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ" (רות א, יז), לְבָתַר דְּאִתְעַבַּר עֲרָיוֹת מִנַּיְיהוּ, יְהֵא "יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט), וְרָזָא דְאֶחָד אָח ד', עֶרְוָה דְתַרְוַיְיהוּ אַחֵר, בְּזִמְנָא דְאִסְתַּלַּק קוֹצָא מִן ד' מִן אֶחָד אִשְׁתָּאַר אַחֵר, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר "וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל" (משלי כה, ט).
תקונא תלתין וחמשא
בְּרֵאשִׁית, בְּתִשְׁרִ"י אִתְבְּרֵי עָלְמָא, חָסֵר א' לְמֶהֱוִי בְּרֵאשִׁית, דָּא אָדָם דְּאִתְבְּרֵי בְּתִשְׁרִי, וּבְגִין דַּעֲתִידָה אַרְעָא לְאִתְלַטְיָא בְּגִינֵיהּ, דָּא הוּא אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ, אִסְתַּלַּק מִן תִּשְׁרִי, וּפָתַח בְּ-ב' דְּאִיהִי בְּרָכָה לְאִתְבָּרְכָא אַרְעָא, וּלְאַפָּקָא לָהּ מִן לְוָטַיָּא. וְלָא עוֹד אֶלָּא בְּגִין דְּתִשְׁרִי אִיהוּ דִּין, לָא אִדְכַּר תַּמָּן בְּתִשְׁרִי, דְּלָא יִתָּכֵן בֵּיהּ זִמְנָא אָחֳרָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב נֵר יְהֹוָה נִשְׁמַת אָדָם.
תקונא תלתין וארבע
(דף עז ע"ב) בְּרֵאשִׁית, ב' נוּקְבָא פְּתִיחָא לְקַבָּלָא מִימִינָא, לְהַהוּא דְּגָמִיל חֶסֶד עִמָּהּ, וְאַמַּאי בְּרֵאשִׁית, ב' נְקֵבָה פְּתוּחָה לְקַבֵּל מִיָּמִין, לְאוֹתוֹ (מֵאוֹתוֹ) שֶׁגּוֹמֵל עִמָּהּ חֶסֶד, וְלָמָּה? דְּאָת י' עַל רֵישֵׁיהּ כְּגַוְונָא דָא ג'? וּבְגִין דָּא 'הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים', אִם כֵּן אַמַּאי ג' אָחוֹר לְב'? שֶׁהָאוֹת י' עַל רֹאשׁוֹ כְּמוֹ זֶה ג', וּמִשּׁוּם זֶה הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים, אִם כֵּן, לָמָּה ג' אָחוֹר לַב'?
אֶלָּא רָזָא דְּמִלָּה "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא" (ויקרא כ, יז), אֶלָּא סוֹד הַדָּבָר – וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא, ב' חָזְרַת אַנְפּוֹי מ-א', ג' אַחְזַרַת אַנְפּוֹי מ-ב', ד' חָזְרַת אַנְפּוֹי מ-ג', ה' חָזְרַת אַנְפּוֹי מ-ד', ב' הֶחֱזִירָה פָנֶיהָ מֵא', ג' הֶחֱזִירָה פָנֶיהָ מִב', ד' הֶחֱזִירָה פָנֶיהָ מִג', ה' הֶחֱזִירָה פָנֶיהָ מִד', כָּל אַתְוָון חָזְרִין אַנְפִּין דָּא מִן דָּא, וְלַאו אִינוּן אַנְפִּין בְּאַנְפִּין, וְאַמַּאי כָּל הָאוֹתִיּוֹת הֶחֱזִירוּ פְנֵיהֶן זוֹ מִזּוֹ, וְאֵינָן פָּנִים בְּפָנִים, וְלָמָּה?
אֶלָּא רָזָא דְמִלָּה "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי" (שמות לג, כג) וְכוּ', וְאַמַּאי חָזְרִין אַנְפִּין דָּא מִן דָּא, אֶלָּא סוֹד הַדָּבָר – וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וְכוּ', וְלָמָּה מַחֲזִירוֹת פָּנִים זוֹ מִזּוֹ? בְּגִין עֶרְיָין דְּאִינוּן לְקִבְלַיְיהוּ, א' לְקִבְלֵיהּ אָרוּר דְּאִיהוּ עֶרְוָה, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר "אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֲחֹתוֹ" (דברים כז, כב), בִּשְׁבִיל הָעֲרָיוֹת שֶׁהֵן כְּנֶגְדָּם, א' כְּנֶגֶד אָרוּר שֶׁהוּא עֶרְוָה, וְעָלָיו נֶאֱמַר אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֲחֹתוֹ, דְּאִלֵּין עֶרְיָין כָּל חַד שָׁכִיב עִם אִמֵּיהּ וְעִם אֲחָתֵיהּ וְעִם בְּרַתֵּיהּ, וְחָזְרִין אַנְפִּין לְגַבַּיְיהוּ שֶׁהָעֲרָיוֹת הַלָּלוּ, כָּל אֶחָד שׁוֹכֵב עִם אִמּוֹ וְעִם אֲחוֹתוֹ וְעִם בִּתּוֹ, וּמַחֲזִירִים פָּנִים אֲלֵיהֶם, דְלֵית לוֹן בֹּשֶׁת פָּנִים, שֶׁאֵין לָהֶם בֹּשֶׁת פָּנִים, אֲבָל אַתְוָון קַדִּישִׁין חָזְרִין אַנְפַּיְיהוּ בְּבֹשֶׁת בַּעֲנָוָה, "עֶרְיָה תֵעוֹר" (חבקוק ג, ט), אֲבָל הָאוֹתִיּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת מַחֲזִירוֹת פְּנֵיהֶן בְּבֹשֶׁת בַּעֲנָוָה, עֶרְיָה תֵעוֹר, וּבְגִינָהּ אִתְּמַר "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט, יד), עִוֵּר דְאִיהוּ עוֹר, וּבִגְלָלָהּ נֶאֱמַר וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל, עִוֵּר שֶׁהוּא עוֹר, וְרָזָא דְמִלָּה "עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר" (משלי כב, ג). וְסוֹד הַדָּבָר – עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר.
וּלְבָתַר דְּמִתְפַּשְּׁטִין מִנַּיְיהוּ מִתְיַחֲדִין כֻּלְּהוּ "וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ" (בראשית ב, כה), וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁמִּתְפַּשְּׁטִים מֵהֶם, כֻּלָּם מִתְיַחֲדִים וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ, וּמִתְיַחֲדִין אַבָּא עִם אִימָּא, אָח עִם אֲחָתֵיהּ, וּמִתְיַחֲדִים אָב עִם אֵם, אָח עִם אֲחוֹתוֹ. כְּעַן דְּעֶרְוָה בֵּינַיְיהוּ אִית פִּרוּדָא בְּאַתְוָון דְּאִינוּן יְהֹוָה, כָּעֵת שֶׁעֶרְוָה בֵּינֵיהֶם, יֵשׁ פֵּרוּד בָּאוֹתִיּוֹת שֶׁהֵן יהו"ה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ" (רות א, יז), זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד (בֵּין אַחִים) בֵּינִי וּבֵינֵךְ. לְבָתַר דְּאִתְעַבַּר עֲרָיוֹת מִנַּיְיהוּ, יְהֵא "יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט), אַחַר שֶׁהָעֲרָיוֹת עוֹבְרוֹת מֵהֶן, יִהְיֶה יהו"ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, וְרָזָא דְאֶחָד אָח ד', עֶרְוָה דְתַרְוַיְיהוּ אַחֵר, וְהַסּוֹד שֶׁל אֶחָד – אָח ד', הָעֶרְוָה שֶׁל שְׁנֵיהֶם אַחֵר. בְּזִמְנָא דְאִסְתַּלַּק קוֹצָא מִן ד' מִן אֶחָד אִשְׁתָּאַר אַחֵר, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר "וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל" (משלי כה, ט). בִּזְמַן שֶׁמִּסְתַּלֵּק הַקּוֹץ מִד' שֶׁל אֶחָד נִשְׁאָר אַחֵר, וְעָלָיו נֶאֱמַר וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל.
תקונא תלתין וחמשא
בְּרֵאשִׁית, בְּתִשְׁרִ"י אִתְבְּרֵי עָלְמָא, חָסֵר א' לְמֶהֱוִי בְּרֵאשִׁית, בְּרֵאשִׁית, בְּתִשְׁרֵ"י נִבְרָא הָעוֹלָם, חָסֵר א' לִהְיוֹת בְּרֵאשִׁית, דָּא אָדָם דְּאִתְבְּרֵי בְּתִשְׁרִי, וּבְגִין דַּעֲתִידָה אַרְעָא לְאִתְלַטְיָא בְּגִינֵיהּ, זֶה אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְתִשְׁרֵי, וּמִשּׁוּם שֶׁעֲתִידָה הָאָרֶץ לְהִתְקַלֵּל בִּגְלָלוֹ, דָּא הוּא אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ, זֶהוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ. אִסְתַּלַּק מִן תִּשְׁרִי, וּפָתַח בְּ-ב' דְּאִיהִי בְּרָכָה לְאִתְבָּרְכָא אַרְעָא, הִסְתַּלֵּק מִן תִּשְׁרֵי וּפָתַח בְּב' שֶׁהִיא בְרָכָה שֶׁתִּתְבָּרֵךְ הָאָרֶץ, וּלְאַפָּקָא לָהּ מִן לְוָטַיָּא.
וּלְהוֹצִיא אוֹתָהּ מִן הַקְּלָלָה,וְלָא עוֹד אֶלָּא בְּגִין דְּתִשְׁרִי אִיהוּ דִּין, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁתִּשְׁרֵי הוּא דִין, לָא אִדְכַּר תַּמָּן בְּתִשְׁרִי, דְּלָא יִתָּכֵן בֵּיהּ זִמְנָא אָחֳרָא, לֹא נִזְכַּר שָׁם בְּתִשְׁרֵי, שֶׁלֹּא יִתָּכֵן בּוֹ פַּעַם אַחֶרֶת. הֲדָא הוּא דִכְתִיב נֵר יְהֹוָה נִשְׁמַת אָדָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב נֵר יהו"ה נִשְׁמַת אָדָם.
תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא
וְעוֹד "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" אִלֵּין תְּרֵין מְשִׁיחִין דְּקַיְּימִין בְּרָזָא דְּצַדִּיק לְאַתְקָנָא לִשְׁכִינְתָּא, וּלְגַלָּאָה גִּילּוּיָא דִּנְהוֹרָא לְעָלְמָא. וְכַמָּה אָחֲרָנִין דְּכֻלְּהוּ קַיְּמוּ הָכִי בְּרָזָא דָּא, לְגַלָּאָה נַהִירוּ דְּאוֹרַיְתָא לְעָלְמָא. בְּגִין כָּךְ מַשְׂכִּילִים, אִלֵּין תְּרֵין מְשִׁיחִין, "וְהַמַּשְׂכִּילִים", כֻּלְהוֹ דְּקַיְּימִין כְּגַוְנָא דָּא. כְּגוֹן דָּוִד דְּאִיתְמָר בֵּיהּ "וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל" (שמואל א' יח, יד), 'דְּגַלֵּי מַסֶּכְתָּא' (עירובין נג.) וְגָרִים לַצַּדִּיק לְאַנְהָרָא לִשְׁכִינְתָּא. דִּבְגִין כָּךְ "וַיהֹוָה עִמּוֹ" (שמואל א' יח, יד), 'שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם' (סנהדרין צג ע"ב) וְדָא שְׁכִינְתָּא דְּאִתְּמָר בָּהּ 'הֲלָכָה כְּרַבִּים' וְאִלֵּין אֲבָהָן, וְאִיהוּ צַדִּיק יָחִיד דְּשָׁקוּל כְּרַבִּים, דְּאִיתְמָר בֵּיהּ 'שֶׁקּוֹל זֶה כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם כָּלוּ' (ברכות ו ע"ב) כְּמָה דְּאִתְּמָר. וְאִלֵּין כֻּלְהוֹ מַשְׂכִּילִים אִקְרוּן, וְכֻלְהוֹ יְקוּמוּן לְזִמְנָא דְּאָתֵי, בְּזִמְנָא דִּכְתִיב "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהֹוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו יא, ט) דִּכְדֵין כֻּלְהוֹ אִלֵּין צִינוֹרוֹת יְהוֹן פְּתִיחִין לְאַפָּקָא מִינַּיְיהוּ נַהִירוּ לְכָל יִשְׂרָאֵל.
וְעוֹד הַמַּשְׂכִּילִים אִלֵּין תְּרֵין מְשִׁיחִין כְּמָה דְּאִתְּמָר. וְהַמַּשְׂכִּילִים, אִלֵּין כֻּלְהוֹ רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאִין, (דף ז' עמוד א') דְּכֻלְּהוּ קָיְימִין הָכִי בְּרָזָא דְּמַשְׂכִּילִים לְאַפָּקָא נַהִירוּ לְיִשְׂרָאֵל, וְאִלֵּין בְּנֵי מְתִיבְתָא דִּתְרֵין מְשִׁיחִין, וְאִלֵּין וְאִלֵּין יְקוּמוּן בְּתוּקְפַּיְיהוּ לְאַפָּקָא נַהִירוּ לְיִשְׂרָאֵל. וְכַמָּה מִנְּהוֹן יִתְפָּרְשׁוּן כָּל חַד לְסִטְרֵיהּ. וְרָזָא דָּא "שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים" (שמות יח, כא) וְכוּ' דְּכֻלְּהוּ קָיְימִין לְאַנְהָרָא מִינַּיְיהוּ מַאן דְּאִתְחֲזֵי לְהוּ.
וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים, אִלֵּין דְּקָיְימוּ לְאַגָּנָא עַל דָּרָא בְּעוֹבְדִין דִּלְהוֹן. וְאִינּוּן קַדְמָאִין יְקוּמוּן לְגַלָּאָה נַהִירוּ. אִלֵּין, לְיַשְּׁבָא נַהִירוּ בְּאַתְרֵיהּ לְכָל יִשְׂרָאֵל. וְאִלֵּין וְאִלֵּין צְרִיכִין כָּל חַד לְפוּם דַּרְגֵּיהּ, "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד" (דניאל יב, ג). וְכָל הַאי נַהִירוּ בְּמַאי יִפּוֹק? אֶלָּא בְּזֹהַר דָּא וַדַּאי, כְּלָלָא דְּכָל נְהוֹרִין דְּכֻלְּהוּ דַּרְגִּין בּוּצִינִין עִלָּאִין.
וּבְזִמְנָא דְּאִתְעֲבִידוּ שִׁבְעִין תִּיקּוּנִין עַל יָדָא דְּרַשְׁבִּ"י בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא, שָׁרָא תִּיקּוּנָא לְאִתְתַּקְּנָא מֵעֵילָּא לְתַתָּא, מִשֵּׁירוּתָא דְּכֹלָּא עַד שְׁכִינְתָּא קַדִּישְׁתָּא, וְדָא בְּרֵאשִׁית. וְהַשְׁתָּא אִשְׁתְּלִים תִּיקּוּנָא דְּאִתְהַדַּר מִתַּתָּא לְעֵילָא בְּרָזָא דָּא, דְּכֹלָּא הָכִי אִצְטְרִיךְ.
וּתְלָת אֲבָהָן אִינוּן שָׁרָשִׁין דְּיִשְׂרָאֵל מֵעֵילָּא לְתַתָּא. מֹשֶׁה וּתְרֵין מְשִׁיחִין לְקַשְּׁרָא מִילִין מִתַּתָּא לְעֵילָא. הָא שְׁלִימוּ דְּתִיקּוּנָא אָדָם, אָ'דָם דָּ'וִד מָּ'שִׁיחַ. דְּאָדָם אִיהוּ כְּלָלָא דְּכֹלָּא. וְאִתְתְּקַן לְבָתַר בִּתְלָת אֲבָהָן וְאִינּוּן י'ו'י וְדָא א' דְּאָדָם. וּבְדָוִד אִשְׁתְּלִים רְתִיכָא וְדָא ד'. וְכֹלָּא מֵעֵילָּא (דף ז' עמוד ב') לְתַתָּא, לְבָתַר כֹּלָּא אִשְׁתְּלִים בְּמָשִׁיחַ וְדָא מ'. כְּלָלָא דְּד' מִתַּתָּא לְעֵילָא.
המשיחין האבות, דוד והצדיקים ימשיכו הארות עליונות שיאירו בו זמנית לכל ישראל.
וְעוֹד "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" אִלֵּין תְּרֵין מְשִׁיחִין דְּקַיְּימִין בְּרָזָא דְּצַדִּיק לְאַתְקָנָא לִשְׁכִינְתָּא, וּלְגַלָּאָה גִּילּוּיָא דִּנְהוֹרָא לְעָלְמָא. אלו שני המשיחין שעומדים בסוד היסוד לתיקון השכינה, ולגלות גילוי האור בעולם, וְכַמָּה אָחֲרָנִין דְּכֻלְּהוּ קַיְּמוּ הָכִי בְּרָזָא דָּא, לְגַלָּאָה נַהִירוּ דְּאוֹרַיְתָא לְעָלְמָא. וכן כמה אחרים וכולם עומדים כך בסוד הזה, לגלות את אור התורה לעולם. בְּגִין כָּךְ לכן "מַשְׂכִּילִים", אִלֵּין תְּרֵין מְשִׁיחִין "משכילים" אלו שני המשיחין, "וְהַמַּשְׂכִּילִים", כֻּלְהוֹ דְּקַיְּימִין כְּגַוְנָא דָּא "והמשכילים" ו' בראש מילה באה לרבות את כל העומדים עימם באופן זה. כְּגוֹן דָּוִד דְּאִיתְמָר בֵּיהּ כמו דוד שנאמר בו "וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל" (שמואל א' יח, יד), 'דְּגַלֵּי מַסֶּכְתָּא' (עירובין נג.) וְגָרִים לַצַּדִּיק לְאַנְהָרָא לִשְׁכִינְתָּא. שהיה מגלה תורתו שהיא שפעו והיו הכל שמחים בה וזה גרם ליסוד להאיר לשכינה. דִּבְגִין כָּךְ ולכן נאמר "וַיהֹוָה עִמּוֹ" (שמואל א' יח, יד) שהיה קונו עמו ושמח בו, 'שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם' (סנהדרין צג ע"ב) וְדָא שְׁכִינְתָּא דְּאִתְּמָר בָּהּ והיא השכינה המכונה הלכה שנאמר בה 'הֲלָכָה כְּרַבִּים' וְאִלֵּין אֲבָהָן, ורבים הם האבות וְאִיהוּ צַדִּיק יָחִיד דְּשָׁקוּל כְּרַבִּים, דְּאִיתְמָר בֵּיהּ והיסוד שהוא הצדיק שקול כרבים כיון שהוא כללות כולם והמוציא אותם לפועל שנאמר בו 'שֶׁקּוֹל זֶה כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם כָּלוּ' (ברכות ו ע"ב) כְּמָה דְּאִתְּמָר. וְאִלֵּין כֻּלְהוֹ מַשְׂכִּילִים אִקְרוּן, וְכֻלְהוֹ יְקוּמוּן לְזִמְנָא דְּאָתֵי, ואלה כולם משכילים נקראים, וכולם יקומו לעתיד לבא בזמן שנאמר בְּזִמְנָא דִּכְתִיב "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהֹוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים"(ישעיהו יא, ט) דִּכְדֵין כֻּלְהוֹ אִלֵּין צִינוֹרוֹת יְהוֹן פְּתִיחִין לְאַפָּקָא מִינַּיְיהוּ נַהִירוּ לְכָל יִשְׂרָאֵל. ובאותו הזמן כל צינורות השפע יהיו פתוחים מה שאין כן היום שבכל פעם פתוח רק צינור אחד, ויהיו פתוחים להוציא מתוכם הארות לכל ישראל.
ראשי הסנהדראות יקבלו את אורם מהמשיחין וכל הצדיקים וימשיכו אותם בכל צד לכלל ישראל.
וְעוֹד הַמַּשְׂכִּילִים אִלֵּין תְּרֵין מְשִׁיחִין כְּמָה דְּאִתְּמָר. ועוד המשכילים אלו השני משיחין כמו שנאמר. וְהַמַּשְׂכִּילִים, אִלֵּין כֻּלְהוֹ רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאִין, והמשכילים אלו כולם ראשי סנהדראות, (דף ז' עמוד א') דְּכֻלְּהוּ קָיְימִין הָכִי בְּרָזָא דְּמַשְׂכִּילִים לְאַפָּקָא נַהִירוּ לְיִשְׂרָאֵל, שכולם עומדים כך בסוד המשכילים להוציא הארות לישראל, וְאִלֵּין בְּנֵי מְתִיבְתָא דִּתְרֵין מְשִׁיחִין, וְאִלֵּין וְאִלֵּין יְקוּמוּן בְּתוּקְפַּיְיהוּ לְאַפָּקָא נַהִירוּ לְיִשְׂרָאֵל. והם בני המתיבתא של שני המשיחין, ואלו ואלו יקומו בתוקפם להוציא הארות לישראל, וְכַמָּה מִנְּהוֹן יִתְפָּרְשׁוּן כָּל חַד לְסִטְרֵיהּ, וכמה מהם יתחלקו כל אחד לצד שלו, וזה סוד וְרָזָא דָּא "שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים" (שמות יח, כא) וְכוּ' דְּכֻלְּהוּ קָיְימִין לְאַנְהָרָא מִינַּיְיהוּ מַאן דְּאִתְחֲזֵי לְהוּ. שכולם עומדים להאיר מהם – כמה שראוי להם.
"וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים", אִלֵּין דְּקָיְימוּ לְאַגָּנָא עַל דָּרָא בְּעוֹבְדִין דִּלְהוֹן. הם אלו שעמדו להגן על הדור במעשיהם, וְאִינּוּן קַדְמָאִין יְקוּמוּן לְגַלָּאָה נַהִירוּ. והם שיקומו בראשונה לגלות האור. אִלֵּין, לְיַשְּׁבָא נַהִירוּ בְּאַתְרֵיהּ לְכָל יִשְׂרָאֵל. ואלו שפנו כל אחד לצד שלו, יביאו כל אור למקומו לכל ישראל. וְאִלֵּין וְאִלֵּין צְרִיכִין כָּל חַד לְפוּם דַּרְגֵּיהּ, ואלו ואלו נצרכים לכלל ישראל, כל אחד כפי מדריגתו. "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד" (דניאל יב, ג). וְכָל הַאי נַהִירוּ בְּמַאי יִפּוֹק? וכל האור הזה במה יצא? אֶלָּא בְּזֹהַר דָּא וַדַּאי, אלא בזוהר הזה ודאי, כְּלָלָא דְּכָל נְהוֹרִין דְּכֻלְּהוּ דַּרְגִּין בּוּצִינִין עִלָּאִין. שהוא כללות כל ההארות, שכולם מדריגות ההארות העליונות.
שבעים תיקונים של רשב"י הם אור ישר, שבעים תיקונים של הרמח"ל הם אור חוזר ומשלימים את תיקון השכינה.
וּבְזִמְנָא דְּאִתְעֲבִידוּ שִׁבְעִין תִּיקּוּנִין עַל יָדָא דְּרַשְׁבִּ"י בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא, ובזמן שנעשו שבעים התיקונים על ידי רשב"י המאור הקדוש, שָׁרָא תִּיקּוּנָא לְאִתְתַּקְּנָא מֵעֵילָּא לְתַתָּא, מִשֵּׁירוּתָא דְּכֹלָּא עַד שְׁכִינְתָּא קַדִּישְׁתָּא, וְדָא בְּרֵאשִׁית. התחיל התיקון להתקן מלמעלה למטה, מראש הכל ועד השכינה הקדושה, וזה בראשית. וְהַשְׁתָּא אִשְׁתְּלִים תִּיקּוּנָא דְּאִתְהַדַּר מִתַּתָּא לְעֵילָא בְּרָזָא דָּא, דְּכֹלָּא הָכִי אִצְטְרִיךְ. ועכשיו נשלם התיקון שחזר מלמטה למעלה, בסוד זה שכל הארה שלמת רק בחזרתה, והכל כך צריך שיהיה.
סוד שם אדם – כלל תיקון העולם, אבות, דוד, משה ב' משיחין, י"ב שבטים.
וּתְלָת אֲבָהָן אִינוּן שָׁרָשִׁין דְּיִשְׂרָאֵל מֵעֵילָּא לְתַתָּא. שלשת האבות הם השורשים של ישראל מלמעלה למטה. מֹשֶׁה וּתְרֵין מְשִׁיחִין לְקַשְּׁרָא מִילִין מִתַּתָּא לְעֵילָא. ומשה ושני המשיחין עומדים לקשר הדברים מלמטה למעלה. הָא שְׁלִימוּ דְּתִיקּוּנָא אָדָם, וזה שלמות תיקונו של אדם הראשון ונרמז שמו אָ'דָם דָּ'וִד מָּ'שִׁיחַ באופן הבא. דְּאָדָם אִיהוּ כְּלָלָא דְּכֹלָּא. אדם הוא כללות הכל, וְאִתְתְּקַן לְבָתַר בִּתְלָת אֲבָהָן וְאִינּוּן י'ו'י' וְדָא א' דְּאָדָם ואחר כך נתקן בשלושת האבות שהם כנגד אותיות י' ו' י' שהם חלקי האות א', והיא האות א' שבמילה אדם. וּבְדָוִד אִשְׁתְּלִים רְתִיכָא וְדָא ד'. ודוד הוא שלמות המרכבה והוא ד' של אד'ם, וְכֹלָּא מֵעֵילָּא לְתַתָּא, והכל מלמעלה למטה. (דף ז' עמוד ב') לְבָתַר כֹּלָּא אִשְׁתְּלִים בְּמָשִׁיחַ וְדָא מ'. כְּלָלָא דְּד' מִתַּתָּא לְעֵילָא. לבסוף הכל יושלם במשיח והוא רמוז במ' של אדם, כללות כל הארבעה: ג' אבות ודוד, מלמטה למעלה.
תפילות שי"ט - ש"ך מתוך "תקט"ו תפילות"
תפילה שי"ט: ענין ב"ן שנעשה אב"ן באור היחוד המתגלה עליו.
אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי שֵׁמוֹת עוֹמְדִים לְהִתְעַטֵּר עַל יִשְׂרָאֵל יאההויה"ה יאהלוההי"ם יאהדונה"י, וְזֶה (גִימַ') נֵ"ר יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, "בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי" וַדַּאי. בִּזְמַן שֶׁרֹאשׁ זֶה נִמְצָא בִּמְקוֹמוֹ – נֵר עוֹמֵד עָלָיו. בִּזְמַן שֶׁרֹאשׁ נָפַל לָאָרֶץ נֵר לֹא מוֹצֵא מָקוֹם לְהִתְתַּקַּף בּוֹ, מִי יָקִים אוֹתוֹ? אֶלָּא יִחוּדְךָ וַדַּאי, בּוֹ, "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים" וְכוּ', "עֲרִיכַת נֵר" שֶׁהוּא בֵּן יָחִיד, יִחוּד מִתְגַּלֶּה עָלָיו וְנַעֲשֶׂה אֶבֶן מִיָּד "יְהוָֹה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה", מִיָּד "וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי" וְכוּ', עֲרִיכַת נֵר לְבֶן יִשַׁי.
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. לְיִחוּדְךָ אָנוּ מְקַוִּים בֶּאֱמֶת, גַּלֵּה לָנוּ יִחוּדְךָ וְעַטְּרֵנוּ בִּשְׁמוֹתֶיךָ, "כִּי אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק יְהוָֹה כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ", לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.
תפילה ש"ך: בזמן שהצרות של ישראל נחשבים לצדקות, שפחה רעה מתפרשת מן השכינה למעלה.
אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ לְקַבֵּל צָרוֹתֵינוּ כִּצְדָקָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם "וְנֹגְשַׂיִךְ צְדָקָה" וְזֶה צֶדֶק ה', לְמַתֵּק בָּהֶם אוֹתָהּ הַצֶּדֶק שֶׁשּׂוֹרֶפֶת אֶת הָעוֹלָם בְּשַׁלְהוּבֵיהּ, לְהַעֲבִיר אוֹתָהּ הַצָּרָה שֶׁהִיא שִׁפְחָה רָעָה שֶׁגָּרְמָה פֵּרוּד לַשְּׁכִינָה. מִיָּד שֶׁיִּשְׂרָאֵל סוֹבְלִים צָרוֹת אֵלֶּה לְמַטָּה הִיא מִתְפָּרֶשֶׁת מִן הַשְּׁכִינָה לְמַעְלָה וּמִתְחַבֶּרֶת הַשְּׁכִינָה בְּבַעְלָהּ, מִיָּד אח' מִתְחַבֵּר בְּ-ד' דְּאֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "אָח לְצָרָה יִוָּלֵד", מִיָּד "אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חֶסֶד יְהוָֹה מָלְאָה הָאָרֶץ" לְתַקֵּן הָעוֹלָם בְּחֶסֶד שֶׁלְּךָ.
אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. בְּיִחוּדְךָ בָּטַחְנוּ וּלְךָ אָנוּ מְקַוִּים בֶּאֱמֶת, הוֹשִׁיעֵנוּ בַּאֲמִתְּךָ, אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד, וְאֵין זוּלָתְךָ, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.