> בגלל שלא החזיקו בתיקון כתר התן תורה וירדו – יכלה הס"א להתפרץ בעגל

אֲבָל תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב אבל, בא וראה, מהו שכתוב "וַיִּסְעוּ מֵהַר יְהֹוָה" (במדבר י, לג) (דף צו' עמוד א') דְּלָא בָּעוּ לְאִתְקַיְּימָא בְּתִיקּוּנָא דָּא, דְּאִיהוּ תִּיקּוּנָא עִלָּאָה יַתִּיר מִכָּל בְּנֵי עָלְמָא. שלא רצו לעמוד ולהחזיק בתיקון הזה, שהוא תיקון העליון יותר שניתן לכל בני העולם, יותר וּבַמָּן אִתְּמָר "וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (במדבר כא, ה). כְּדֵין נָחֲתוּ לְתַתָּא לְמֶיהֱוֵי כִּשְׁאָר בְּנֵי עָלְמָא. ואז כשמאסו במן ירדו למטה להיות כשאר בני העולם, וּבָעֵגֶל אָמְרוּ "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (שמות לב, ד), אֵלֶּה לְתַתָּא וְלָא לְעֵילָא אלה למטה מצד הספירות התחתונות, ולא למעלה מצד העליונות. "אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב, ד) הָכָא ו' הֶעֱלוּךָ – כאן נמצאת סוד אות ו', דִּבְרָזָא דָּא נָפְקוּ מִמִּצְרַיִם, וְהָא אִתְּמָר שבסוד אות ו' יצאו ממצרים, שהיא ז"א הנקרא בחור וכן בחינה זו התגלתה בקריעת ים סוף שנאמר שז"א נגלה שם 'כְּגִבּוֹר עֶל הַיַּם' (מכילתא יתרו ה), וּמֵהָכָא תַּלְיָין סִטְרָא אַחֲרָא בְּאִתְפַּשְׁטוּתָא דְּדַרְגִין. ומכאן תלויה יניקת הסטרא אחרא בהתפשטות המדרגות שאינה יכולה לעמוד כנגד המדריגות העליונות, וּבְגִין דְּלָא אָקִימוּ יִשְׂרָאֵל תִּיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת לָא אִשְׁתְּלִים תִּיקּוּנָא. ובגלל שלא העמידו ישראל את התיקון העליון מצד הכתר כמו שראוי, לא הושלם התיקון, ולכן יכלו הסטרא אחרא להתפרץ במעשה העגל.

> לעתיד לבוא, יושלם תיקון השכינה מצד הכתר.

אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי אבל לעתיד לבוא "נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהֹוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים" (ישעיהו ב, ב) דָּא כֶּתֶר עִלָּאָה בראש ההרים הוא הכתר העליון. כְּדֵין ואז "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו) וַדַּאי. בְּהַהוּא זִמְנָא באותו הזמן "אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי" (תהלים קכא, א) דָּא זו שְׁכִינְתָּא. "אַיִן" דָּא הוא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא. מַאי "יָבֹא"? אֶלָּא הָכָא רָזָא עִלָּאָה כַּמָּה דְּאָמַר מהו "יָבֹא"? אלא כאן סוד עליון כמו שנאמר "אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי" (שיר השירים ד, ח).

תָּא חֲזֵי, שְׁכִינְתָּא וַדַּאי קִשְׁרָא דְּכָל דַּרְגִּין אִיהִי, דְּבַהּ תְּחִלַּת הַמַּחְשָׁבָה סוֹף הַמַּעֲשֶׂה. בוא וראה, שכינה ודאי היא הקשר של כל המדרגות, ובה תחילת המעשה, וסוף המעשה וְכֹלָּא אִתְקְשַׁר הָכִי מֵרֵישָׁא דְּכֹלָּא עַד סוֹפָא דְּכֹלָּא. והכל נקשר כך מראש הכל ועד סוף הכל. וּשְׁכִינְתָּא הָכִי אִיהִי קִישּׁוּרָא דְּכֹלָּא, והשכינה כך היא, קשר הכל ולכן בְּגִין כָּךְ "מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי" (תהלים קכא, א), דָּא 'אַיִן' כֶּתֶר עִלָּאָה דְּמִתָּמָן שָׁרָאת שְׁכִינְתָּא לְקַשְּׁרָא קְשָׁרִין. "אַיִן" הוא הכתר העליון, ומשם מתחילה השכינה לקשור הקשרים. וְרָזָא דְּמִלָּה וסוד הדבר "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת (דף צו' עמוד ב') בַּעְלָהּ" (משלי יב, ד) שעולה להיות עטרת לבעלה. וְדָא אֶבֶן דְּסָלְקִין לַהּ עַד אֵין תַּכְלִית. והיא האבן שמעלים אותה עד אין תכלית, דְּהָא כֹּלָּא בְּשִׁיעוּרָא דָּא אִשְׁתְּעֲרוּ כֻּלְהוֹ דַּרְגִּין. שהרי כל המדרגות ימדדו על פי שיעור המלכות כי היא כללות כולם, וְרָזִין אִלֵּין אִתְמְסָרוּ לְמַאן דְּיָדַע לְמֵיהַךְ בְּאֹרַח רָזִין עִלָּאִין כִּדְקָא חֲזֵי. וסודות אלו נמסרו למי שהוא יודע להלך בדרכי הסודות העליונים כמו שראוי.

> גם בזמן עלית המלכות לכתר – יחודה עם בעלה שהוא ז"א.

תָּא חֲזֵי, עִם כָּל דָּא דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי כְּלָלָא דְּכֹלָּא, בְּזִמְנָא דִּמְשֵׁירוּתָא דְּכֹלָּא אִתְכְּלִילַת עַד סוֹפָא דְּכֹלָּא, ועם כל זה, שהשכינה היא כללות הכל, בזמן שנכללה מראשית הכל ועד סוף הכל, כְּדֵין אִזְדַּמְּנַת לְמֶהֱוֵי בַּת זוּג לְמַלְכָּא וַדַּאי, וְהָכִי אִתְחָזֵי. אז נועדה להיות בת זוג למלך / ז"א, וכך צריך. וסוד זה וְרָזָא דָּא "אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה" (שיר השירים ד, ח), אַף עַל גַּב דְּאִיהִי עַד אֵין סוֹף סַלְקַת, יִחוּדָא דִּילַהּ בְּבַת זוּגָהּ, אף על גב שהיא עולה עד אין סוף, יחוד שלה הוא עם ז"א בן זוגה, וזה ז"א אומר "אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי" (שיר השירים ד, ח) "אִתִּי" יחודך בזמן שתבואי מלבנון ראש המדרגות. בְּגִין כָּךְ לכן "עֶזְרִי מֵעִם יְהֹוָה" (תהלים קכא, ב) דָּא אִימָּא דִּקְיָימַת עִם יהו"ה, "עזרי" עזר י', הבינה היא ה' ועזר ל-י', ועומדת עם יהו"ה שהוא ז"א המקבל שפעו ממנה, וְאִיהִי דַּעֲבִיַדת שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, דְּהָא אִיהִי בְּנִיַאת לַהּ בִנְיָנָא כִּדְקָא יָאוּת לְאִתְחַבְּרָא בֵּיהּ בְּמַלְכָּא. והיא הבינה שעשה שמים וארץ שהן זו"ן, שהרי היא בונה את בניין המלכות כראוי כדי לחבר אותה במלך / ז"א.

> השגחת חסד עליון של אריך, מחבר ב' משיחין, מציל מב"י ממיתה, שובר את גוג וכל כוחות הטומאה

תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּתִסְתַּלַּק שְׁכִינְתָּא עַד הַהוּא כֶּתֶר עִלָּאָה, בוא וראה, בזמן שתעלה השכינה עד לכתר העליון, יאמר בה דִּכְתִיב בַּהּ "נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהֹוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים" (ישעיהו ב, ב), כְּדֵין אַבַּתְרֵהּ יִתְתְּקַן עָלְמָא תִּיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת. ואחר כך יתוקן העולם בתיקון כמו שראוי. באותו הזמן בְּהַהוּא זִמְנָא "אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ" (תהלים קכא, ג) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. אֵימָתַי? אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּ"אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ" (תהלים קכא, ג) דָּא שֹׁמְרֶךָ הוא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, שבו דְּבֵיהּ "הִנֵּה עֵין יְהֹוָה אֶל יְרֵאָיו" (תהלים לג, יח) שעינו פקוחה ואין בה דינים ושינה ושומר את יְרֵאָיו שהוא דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וְכֻלְהוֹ דְּתַלְיָין בֵּיהּ, שכולם תלויים בו "לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ" (תהלים לג, יח) לחסדו של אריך שיאיר עליו. דְּהָכִי אִתְחַבְּרוּ לְעֵילָא יְמִינָא וּשְׂמָאלָא כַּחֲדָא. שכך מתחברים למעלה ימין ושמאל כאחד, וּלְתַתָּא ולמטה "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדְךָ" (יחזקאל לז, יז) לְאִשְׁתַּזְּבָא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף מִמּוֹתָא, בְּחִיבּוּרָא דְּאִתְחַבַּר בֵּיהּ בְּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. ולמטה להציל את משיח בן יוסף ממיתה, בחיבור אחד שיתחבר במשיח בן דוד ויהיו אחד. וְרָזָא דָּא וסוד זה "הִנֵּה (דף צז' עמוד א') לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן" (תהלים קכא, ד). דִּלְתַתָּא קָיְימִין נִימִין שַׂעֲרֵי עַל עַיְנִין, וּבְגִינַיְיהוּ אִסְתַּתְמָן עַיְינִין לְזִמְנִין. שלמטה, במדרגה של ז"א נמצאים נימין ושערות על העינים שהם הכיסויים שלהן ובגלל תוקף הדינים נסתמות לפעמים העינים, אֲבָל לְעֵילָא אבל למעלה באריך נאמר "לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן" (ישעיהו ה, כז), דְּעֵינָא פְּקִיחָא אִיהוּ תָּדִיר. העין תמיד פקוחה ואין בה שינה ואין לה כסויים, אַמַּאי? אֶלָּא בְּגִין שְׂמָאלָא דְּאִתְהַדַּר לִימִינָא. מדוע? כדי להחזיר את השמאל לימין ולא לתת ח"ו לדינים להתגבר, ואז נאמר כְּדֵין "יְהֹוָה שֹׁמְרֶךָ" (תהלים קכא, ה) לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. "יְהֹוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" (תהלים קכא, ה) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. "יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה" (תהלים קכא, ו) דָּא חֶסֶד עִלָּאָה דְּאִתְפְּשַׁט בְּכָל דַּרְגִּין לְאַתְקָנָא לוֹן.  זה חסד עליון שמתפשט בכל המדרגות לתקן אותם, כְּדֵין יוֹמָם אִתְתְּקַף בַּשֶּׁמֶשׁ לְבַסְמָא כֻּלְהוֹ דִּינִין בְּזִמְנָא דְּאִיהוּ שַׁלִּיט. ואז בחינת יומם שהוא החסד עליון, בזמן שהוא שולט, מתחזק על השמש / ז"א למתק את כל הדינים שלו. וְיָרֵחַ כְּגַוְנָא דָּא בְּרָזָא דְּיוֹמָם אִתְתְּקַף, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ והירח שהיא המלכות גם כן מתחזקת בסוד של "יומם" שנאמר בה "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו). כְּדֵין "יְהֹוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע" (תהלים קכא, ז) תהיה שמירה באחרית הימים מכל רע שהוא דָּא גּוֹג, בְּזִמְנָא דְּיִתְחַבְּרוּן כֻּלְהוֹ מְסָאֲבִין אֲבַתְרֵיהּ, בזמן שיאספו כל אותם הטמאים אחריו, ואז "יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ" (שם ז). "יְהֹוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ" (שם ח), בְּמִפְקֵיהּ לְאַגָּחָא קְרָבָא מִגּוֹ יְרוּשָׁלַיִם. צאתך- בזמן שיצא לערוך מלחמה מתוך ירושלים, "וּבוֹאֲךָ", בְּזִמְנָא דִּיהַךְ גּוֹ קְלִיפִין לְתַבְרָא לוֹן. בזמן שיכה בתוך הקליפות לשברם, כְּדֵין תִּיקּוּנָא אִשְׁתְּלִים לְעָלְמִין, ואז התיקון יושלם לעולם "מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (שם) וַדַּאי, באופן שלא יהיה יותר קלקול אחריו:

קישור לדף זוהר תניינא