תיקוני זוהר תניינא | דף (ה)ה המשך הקדמה ראשונה

תוכן הדף

מצדיקי הכוכבים – ב' משיחין המקבלים הארה עתיק ומהם מאירים כלל ישראל.
 

מיעוט רבים שניים – חיבור קודשא ב"ה ושכינתא לעולם.

האבות הם המרכבה כשמתחברים בשכינה.

 
בגלות היסוד אינו משפיע במלכות והתפארת קשור בפנימיות המלכות.
 
יחיד ורבים הלכה כרבים – חיבור האבות בשכינה.
 
לעתיד לבוא יגאל היסוד שהיא יחיד את השכינה.
Share on print
Share on facebook
Share on whatsapp
Share on twitter
Share on email
Share on pinterest

(דף ה' עמוד א') תּוּ פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" בְּזִמְנָא דְּיִתְנַצְּצוּן נְצִיצִין עִלָּאִין מִסִּטְרָא דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא עַל רֵישָׁא דְּמַלְכָּא, דְּהָא נְהוֹרָא דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא שָׁרֵי הָכִי לְתַתָּא עַל תְּרֵין מְשִׁיחִין, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהֹוָה" (ישעיהו יא, ב) וּבֵיהּ "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ". וְכַמָּה נְצִיצִין יִתְנוֹצְצוֹן מִתַּמָּן לְכָל סְטַר, וְרָזָא דָּא וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד, אִלֵּין נְצִיצִין דְּמִתְנַצְּצָן מִנְּהוֹרָא דְּעֲלַיְיהוּ, דְּאִתִחֲזוּן כְּגוֹן כּוֹכְבַיָּא לְכָל סְטַר. וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים, תְּרֵין מְשִׁיחִין דְּקַיְּימִין לְאַתְקָנָא לָהּ לִשְׁכִינְתָּא, וּלְאַשְׁרָאָה לָהּ עַל רֵישָׁא דְּכָל יִשְׂרָאֵל. וְאִינּוּן תְּרֵין, חַד מִסִּטְרָא דִּלֵאָה וְדָא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וְחַד מִסִּטְרָא דְּרָחֵל וְדָא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף.

"הָרַבִּים", אִלֵּין אֲבָהָן דְּמִתְחַבְּרָן בָּהּ. 'וּמִעוּט רַבִּים שְׁנַיִם' (נדרים לח ע"ב) אִלֵּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ דְּלָא מִתְפָּרְשָׁאן דָּא מִן דָּא לְעָלְמִין, בְּגִין כָּךְ פָּחוֹת מִן דָּא לָא אִשְׁתְּכַח. וְרָזָא דְּמִלָּה "אֲנִי יְהֹוָה לֹא שָׁנִיתִי" (מלאכי ג, ו) דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא לָא אִשְׁתָּנִי לְעָלְמִין. וְאִית רַבִּים מִסִּטְרָא דִּתְלַת אֲבָהָן כְּמָה דַּאֲמִינָא, וּבְהוּ הֲלָכָה כְּרַבִּים (הקדמת ת"ז א ע"ב) דִּשְׁכִינְתָּא בְּאֲבָהָן אִתְקַשְּׁרַת לְמֶיהֱוֵי רְתִיכָא שְׁלֵמָתָא בְּד' סַמְכִין כִּדְקָא יָאוּת. כְּדֵין אִתְּמָר בָּהּ 'אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא ד' אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה' (ברכות ח.).

וְרָזָא דְּמִלָּה 'יָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כְּרַבִּים' (ברכות ט.) דְּצַדִּיק אִיהוּ יָחִיד, וּבְזִמְנָא דְּגָלוּתָא אִיהוּ לָא יָכִיל לְאַקָּמָא לַהּ לִשְׁכִינְתָּא, אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד" (משלי יז, יז) בְּזִמְנָא דִּכְתִיב "בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה" (משלי כד, י) דְּלֵית חֵילָא לְהַהוּא צַדִּיק לְמֵיעַל בְּיָמָא. (דף ה' עמוד ב') וְרָזָא דָּא "בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר" (הושע יא, ט) דְּאִי תֵּימָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְפְּרַשׁ מִשְּׁכִינְתָּא? חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא "בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ" (ישעיהו יב, ו), דְּאִיהוּ בְּגוֹ שְׁכִינְתָּא קָאִים וְלָא אִתְפְּרַשׁ מִינַּהּ. אֶלָּא "וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר" (הושע יא, ט), מִסִּטְרָא דְּצַדִּיק. בְּגִין כָּךְ בְּהַהוּא זִמְנָא אִצְטְרִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַתְקְפָא בַּה.

"וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד" (משלי יז, יז), דָּא לִילִית חַיַּיבְתָּא דְּבְגִינַהּ אִצְטְרִיךְ צַדִּיק לְאִתְטַמְּרָא מִינַּהּ דְּלָא לְאִתְחֲזָאָה, אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ יֵיקוּם לְקִבְלַהּ לְאַתְקְפָא לִשְׁכִינְתָּא. וְעִם כָּל דָּא מַרְחִיק אִיהוּ, וְרָזָא דָּא "מֵרָחוֹק יְהֹוָה נִרְאָה לִי" (ירמיהו לא, ב). וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי "טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב" (משלי כז, י) דָּא צַדִּיק, דְּבֵיהּ "וַיהֹוָה שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן" (יואל ד, כא) דִּכְדֵין אִיהוּ קָרוֹב.

אֲבָל הָשַׁתָּא יָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כְּרַבִּים, דְּאִינוּן אֲבָהָן. וּכְדֵין אִיהִי סַמְכָא רְבִיעָאָה לוֹן וְאִיהִי אדנ"י, ד' אַתְוָן לְקִבְלַיְיהוּ. וְאִלֵּין ד' אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אֶשְׁתַּעֲשָׁע הָשַׁתָּא בְּשְׁכִינְתָּא בְּרָזָא דְּצַדִּיק אֶלָּא בְּחִיבּוּרָא דַּאֲבָהָן. וְרָזָא דָּא ד' אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה.

וְאִי תֵּימָא אַמַּאי אַמּוֹת? אֶלָּא כֹּלָּא רָזָא אִיהוּ. דְּאַמָּה אִיהִי שִׁית טְפָחִים, וְד' אַמּוֹת אִינוּן כ"ד, וְאִלֵּין כ"ד צֵירוּפִין דְּאֲדֹנָ"י. וְדָא כ"ד דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ" (בראשית כד, יז). וְדָא מְעַט מַיִם, סֶלַע דְּאַפִּיק טִפִּין טִפִּין מִגּוֹ כְּמָה מַחֲלוֹקוֹת. וְכ"ד אִלֵּין אִינוּן לָקֳבֵל כ"ד סְפָרִין דְּאוֹרַיְתָא, וּבְהוּ "אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם" (תהלים עד, כא).

אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי יִתְתְּקַף צַדִּיק לְמִפְרַק לַהּ, וּכְדֵין אִתְּמָר 'כִּי תּוֹרָה חֲדָשָׁה מֵאִתִּי תֵּצֵא' (ויקרא רבא יג ג) לָקֳבֵל כָּל אִלֵּין יִפּוֹק כ"ד אַחֲרִינָא דְּאִיהוּ לְגוֹ, כְּדֵין 

ביאור נופת צופים

מצדיקי הכוכבים – ב' משיחין המקבלים הארה עתיק ומהם מאירים כלל ישראל.

(דף ה' עמוד א') תּוּ פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' שוב פתח אליהו נביאה ואמר רבי רבי הרמח"ל, "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" בְּזִמְנָא דְּיִתְנַצְּצוּן נְצִיצִין עִלָּאִין מִסִּטְרָא דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא עַל רֵישָׁא דְּמַלְכָּא, בזמן שיתנוצצו ניצוצין עליונים מצד עציקא קדישא על ראש המלך / ז"א,  דְּהָא נְהוֹרָא דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא שָׁרֵי הָכִי לְתַתָּא עַל תְּרֵין מְשִׁיחִין, זה אור עתיקא קדישא שורה כך למטה על שני המשיחין שנאמר בהם דְּאִתְּמָר בְּהוּ "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהֹוָה" (ישעיהו יא, ב) וּבֵיהּ ובו "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ". וְכַמָּה נְצִיצִין יִתְנוֹצְצוֹן מִתַּמָּן לְכָל סְטַר, וכמה ניצוצין יתנוצצו משם לכל צד, וְרָזָא דָּא וזה סוד וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד, אִלֵּין נְצִיצִין דְּמִתְנַצְּצָן מִנְּהוֹרָא דְּעֲלַיְיהוּ, דְּאִתִחֲזוּן כְּגוֹן כּוֹכְבַיָּא לְכָל סְטַר. אלו ניצוצין שמתנוצצים מהאור שעליהם, ונראים כמו הכוכבים לכל צד.  וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים, תְּרֵין מְשִׁיחִין דְּקַיְּימִין לְאַתְקָנָא לָהּ לִשְׁכִינְתָּא, וּלְאַשְׁרָאָה לָהּ עַל רֵישָׁא דְּכָל יִשְׂרָאֵל. ומצדיקי הרבים הם שני המשיחין שעומדים לתקן את השכינה, ולהשרותה על ראשיהן של כל ישראל, וְאִינּוּן תְּרֵין, חַד מִסִּטְרָא דִּלֵאָה וְדָא ואילו שניים: חד מצד לאה והוא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וְחַד מִסִּטְרָא דְּרָחֵל וְדָא  ואחד מצד רחל והוא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף.

מיעוט רבים שניים – חיבור קודשא ב"ה ושכינתא לעולם.

"הָרַבִּים", אִלֵּין אֲבָהָן דְּמִתְחַבְּרָן בָּהּ. הרבים, אלו האבות שמחברים בשכינה, 'וּמִעוּט רַבִּים שְׁנַיִם' (נדרים לח ע"ב) אִלֵּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ דְּלָא מִתְפָּרְשָׁאן דָּא מִן דָּא לְעָלְמִין, אלו קודשא ב"ה ושכינתא, שלא נפרדים זה מזה לעולמים, בְּגִין כָּךְ פָּחוֹת מִן דָּא לָא אִשְׁתְּכַח. לכן פחות מזה, לא נמצא, וְרָזָא דְּמִלָּה וסוד הדבר "אֲנִי יְהֹוָה לֹא שָׁנִיתִי" (מלאכי ג, ו) דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא לָא אִשְׁתָּנִי לְעָלְמִין. שהחיבור בין קודשא ב"ה לגבי השכינה לא משתנה לעולמים, וכל מה שנראה בגלות כאלו הם ח"ו הם נפרדים אינו אלא רק לגבי השפע שנמנע מלרדת עבור התחתונים ולכן נראה ח"ו כפירוד.

האבות הם המרכבה כשמתחברים בשכינה.

וְאִית רַבִּים מִסִּטְרָא דִּתְלַת אֲבָהָן כְּמָה דַּאֲמִינָא, ויש רבים מצד שלושת האבות כמו שנאמר, ובהם וּבְהוּ הֲלָכָה כְּרַבִּים (הקדמת ת"ז א ע"ב) דִּשְׁכִינְתָּא בְּאֲבָהָן אִתְקַשְּׁרַת לְמֶיהֱוֵי רְתִיכָא שְׁלֵמָתָא בְּד' סַמְכִין כִּדְקָא יָאוּת. שכשכינה בסוד מלכות נקשרת באבות כדי להיות מרכבה שלמה בארבעת רגליה כמו שראוי, כְּדֵין אִתְּמָר בָּהּ ואז נאמר בה 'אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא ד' אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה' (ברכות ח.)

בגלות היסוד אינו משפיע במלכות והתפארת קשור בפנימיות המלכות.

וְרָזָא דְּמִלָּה וסוד הדבר 'יָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כְּרַבִּים' (ברכות ט.) דְּצַדִּיק אִיהוּ יָחִיד, וּבְזִמְנָא דְּגָלוּתָא אִיהוּ לָא יָכִיל לְאַקָּמָא לַהּ לִשְׁכִינְתָּא, צדיק / יסוד הוא יחיד ובזמן הגלות הוא אינו יכול להקים את השכינה לבדו, אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּאִתְּמָר בֵּיהּ אלא הקדוש ב"ה שהוא המלך ת"ת שנאמר בו "וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד" (משלי יז, יז) בְּזִמְנָא דִּכְתִיב בזמן שעליו נאמר "בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה" (משלי כד, י) דְּלֵית חֵילָא לְהַהוּא צַדִּיק לְמֵיעַל בְּיָמָא. שאין בו כוח ליסוד לכנוס בים שהיא המלכות, (דף ה' עמוד ב')  וְרָזָא דָּא וסוד זה "בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר" (הושע יא, ט) דְּאִי תֵּימָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְפְּרַשׁ מִשְּׁכִינְתָּא? ואם תאמר שקודשא ב"ה נפרד מהשכינה? חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא "בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ" (ישעיהו יב, ו), דְּאִיהוּ בְּגוֹ שְׁכִינְתָּא קָאִים וְלָא אִתְפְּרַשׁ מִינַּהּ. שהוא נמצא בחיבור תמידי בתוך השכינה ולא נפרד ממנה, אֶלָּא "וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר" (הושע יא, ט)מִסִּטְרָא דְּצַדִּיק. מצד היסוד שהיינו להשפיע לה שפע בעבור התחתונים, בְּגִין כָּךְ בְּהַהוּא זִמְנָא אִצְטְרִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַתְקְפָא בַּה. לכן באותו הזמן צריך קודשא ב"ה להתחזק בקשר הזה שבפנימיותה. 

בגאולה יתחבר תפארת ביסוד וישפיעו במלכות שפע רב.

בזמן שנאמר "וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד" (משלי יז, יז)דָּא זו לִילִית חַיַּיבְתָּא דְּבְגִינַהּ אִצְטְרִיךְ צַדִּיק לְאִתְטַמְּרָא מִינַּהּ דְּלָא לְאִתְחֲזָאָה, זו לילי' השפחה החוטאת שבגללה צריך היסוד להעלם ממנה ולא להראות כדי שלא תעשוק את השפע עבור התחתונים, אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ יֵיקוּם לְקִבְלַהּ לְאַתְקְפָא לִשְׁכִינְתָּא. אלא קודשא ב"ה יקום כנגדה להתחזק בשכינה, וְעִם כָּל דָּא מַרְחִיק אִיהוּ, וְרָזָא דָּא ועם כל זה בזמן הגלות זה נעשה מרחוק וזה סוד "מֵרָחוֹק יְהֹוָה נִרְאָה לִי" (ירמיהו לא, ב)וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי ולעתיד לבא "טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב" (משלי כז, י) דָּא צַדִּיק, זה היסוד הנקרא 'טוב' השוכן וקרוב במלכות שישפיע בה בגלוי. ובגלות "אח רחוק" הוא הת"ת משפיע מרחוק, ובגאולה נאמר על היסוד  דְּבֵיהּ "וַיהֹוָה שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן" (יואל ד, כא) יהו"ה הוא התפארת קודשא ב"ה שוכן בציון שהוא היסוד, דִּכְדֵין אִיהוּ קָרוֹב ולכן אז יקרא גם כן קרוב.

יחיד ורבים הלכה כרבים – חיבור האבות בשכינה.

אֲבָל הָשַׁתָּא אבל עכשיו קודם אחרית הימים, יָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כְּרַבִּים, דְּאִינוּן אֲבָהָן. הרבים הם האבות הקדושים. וּכְדֵין אִיהִי סַמְכָא רְבִיעָאָה לוֹן וְאִיהִי אדנ"י, ד' אַתְוָן לְקִבְלַיְיהוּ. וְאִלֵּין ד' אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה, ואז היא המלכות הבחינה / הרגל הרביעית  הסומכת אותם, והיא אדנ"י – ד' אותיות כנגדם, ואלו ד' אמות של הלכה, –  דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אֶשְׁתַּעֲשָׁע הָשַׁתָּא בְּשְׁכִינְתָּא בְּרָזָא דְּצַדִּיק אֶלָּא בְּחִיבּוּרָא דַּאֲבָהָן. ועתה אין הקדוש ב"ה משתעשע עכשיו בסוד היסוד אלא בחיבור האבות הנחשבים כבחינת הזכר אליה, וְרָזָא דָּא ד' אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה. 'אמה' רומזת על היסוד, וזה סוד ד' אמות של הלכה.

וְאִי תֵּימָא אַמַּאי אַמּוֹת? ואם תאמר למה אמות? אֶלָּא כֹּלָּא רָזָא אִיהוּ. דְּאַמָּה אִיהִי שִׁית טְפָחִים, וְד' אַמּוֹת אִינוּן כ"ד, וְאִלֵּין כ"ד צֵירוּפִין דְּאֲדֹנָ"י. אלא הכל הוא סוד, שיעור האמה ששה טפחים, ולכן ד' אמות הם כ"ד טפחים, והם כ"ד צירופי שם אדנ"י,  וְדָא כ"ד דְּאִתְּמָר בֵּיהּ וזה כ"ד רמוז  בפסוק "הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ" (בראשית כד, יז). וְדָא מְעַט מַיִם, סֶלַע דְּאַפִּיק טִפִּין טִפִּין מִגּוֹ כְּמָה מַחֲלוֹקוֹת. וזה "מעט מים" שאין השפע ניתן ברווחה כיוון שנמשך דרך האבות, והוא כמו הסלע שהיכה משה והוציא מימיו טיפין טיפין ומהם נמשכו הרבה מחלוקות ששורשם באותם הטיפות שיצאו כתוצאה ממכה ולא מדיבור. וְכ"ד אִלֵּין אִינוּן לָקֳבֵל כ"ד סְפָרִין דְּאוֹרַיְתָא, וּבְהוּ וכ"ד האלו הם כנגד כ"ד ספרים של התורה  ובהם נאמר "אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם" (תהלים עד, כא).

לעתיד לבוא יגאל היסוד שהיא יחיד את השכינה.

אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי יִתְתְּקַף צַדִּיק לְמִפְרַק לַהּ, וּכְדֵין אִתְּמָר אבל לעתיד לבוא, יתחזק היסוד לגאולה אותה, ואז יאמר 'כִּי תּוֹרָה חֲדָשָׁה מֵאִתִּי תֵּצֵא' (ויקרא רבא יג ג) לָקֳבֵל כָּל אִלֵּין יִפּוֹק כ"ד אַחֲרִינָא דְּאִיהוּ לְגוֹ, כנגד כל אלו כ"ד ספרים יצאו כ"ד אחרים שהוא בפנימיות ואז יאמר,

Share on print
Share on facebook
Share on whatsapp
Share on twitter
Share on email
Share on pinterest