מאמר הגאולה | פרק ד'. חיבור הבריות בשכינה.

מאמר הגאולה | השכינה תחבר את הבריות בשורשם בתפארת דאצילות, והעכו"ם יאבדו.

ועתה הבן, כי מן התפארת נתפשט כל המציאות למטה ויצאו כל הבריאות אפילו אלה החיצונות. ובהתחברם אל שרשם – יודע כי ה' אחד ואין שרש אחר זולתו כי הכל ממנו הם יוצאים כענפים מגופו של אילן. והשכינה היא החוזרת וקושרת הדברים ומעלתם ומקריבתם לפני המלך להתברך.

ונמצא שהאומות פלחי כוכבים ושרשיהם, בהמשכם אחרי השיקוצים והגלולים העבודות הנכריות בחרו להם בורות נשברים תחת השכינה וכולם כאחת יבערו ויכסלו היא לילית הזונה.

אבל לעתיד לבוא "שמו אחד". השכינה לבדה תהיה בעולם "אם הבנים שמחה" לנהל צבאותיה ו"לתת טרף לביתה וחוק לנערותיה". ונמצא שזהו תכלית הטוב והתיקון והוא ילך ממדרגה למדרגה עד הגיעו אל המדרגה הזאת.

 

קימת הנשמה בפקידה, קימת הגוף בזכירה.

והנה כתוב "ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך". הנה הפסוקים האלה מדברים בענייני הזכירה. ואתה כבר הודעתיך כי ב' מדריגות נמצאו: מדריגת הנשמה לפנים. ומדריגת הגוף אשר לחוץ.

ובפקידה קמה הנשמה והיא הקימה שנזכרה בפסוק "קומי אורי התנערי מעפר קומי".

ובזכירה קם הגוף גם כן ועל כן כתוב "ולכי לך" כי לא עוד להתמהמה.

ועתה ראה כי אמר "רעיתי יפתי" לדבר על שני המדרגות האלה:

  • כי לפנימית קרא "רעיתי" שהיא בריעות עמו תמיד.
  • ולחיצונה קרא "יפתי".

והוא סוד גדול מאד. כי על זה הענין נאמר "שחורה אני ונאוה בנות ירושלם" כי בחוץ היא שחורה, ובפנים היא נאוה. ובהתקן גם הגוף הזה שהוא החיצונית אז תחזור השחורה להיות נאוה. ועל כן אמר "יפתי".