מ. החכמה | פסח. פסח מצה ומרור, ד' כוסות.

מ. החכמה פסח מצה ומרור, ד' כוסות.

הנה צירוף הגלות כבר ביארנו שזה היה מה שטיהר את ישראל והוציא מהם הזוהמא כדי שיוכלו אחר כך לקבל אור הקדושה, וזה ענין המרור שהוא "וימררו את חייהם".

ואולם כשהגיע הזמן שיגאלו – הוצרך שיגלה להם גילוי מאור קדושתו ית' ובו יתדבקו נשמותיהם של ישראל, וימשכו אחריו, ויתעלו משפלותם, ויתפרדו מן הטומאה שהיו שקועים בה – וזה נעשה על ידי קרבן הפסח. ובו נאמר להם "משכו וקחו לכם" שפירשו ז"ל משכו ידיכם מעבודה זרה, "וקחו לכם צאן" של מצוה.

ואמנם עוד הוצרכו ישראל לשיהיה גופם מוכן ומזומן לאור הראוי, שיזונו ז' ימים אלה בשנה מן המצה שהיא מזון בבחינת יצר טוב לבד – בלי יצר רע כלל, ובהיות ניזונים בזה ימים אלה נשארה התולדה הטובה לכל השנה להיות כל השנה מוכנים לקדושה.

אמנם ענין ה-ד' כוסות הוא, שהנה ידוע שמדריגות הס"א הם ד', וכלן שלטו מאחר חטאו של אדם, וכולן היו מתנגדות אל הקדושה והטוב שלא יימצא בעולם, והיו ישראל סגורים בתוכן שלא היו יכולים לצאת כלל, עד שהאיר עליהם הקב"ה בכחו הגדול, ושבר ד' הקליפות, והוציא ישראל מתוכם, וזה ענין ד' גאולות המוזכרים בפרשה. ואולם זה עשה בהאיר על ישראל ד' אותיות השם יהו"ה ב"ה.

והנה ענין זה במצרים היתה התחלה לבד לשיצאו ישראל מהם, אך סוף הכל צריך שיהיה שישלטו ישראל עליהם ויכבשום לגמרי, וזה יהיה לעתיד לבא. אמנם הנה זה כמי שקוצב עץ אחד שמכה בו הכאה אחר הכאה עד שקוצב אותו לגמרי, וכן עושים אנו בכל שנה ושנה מתעוררים בכח הראשון שהאיר ובתיקון שנתקן אז ומתחזקים להמשיך הדבר לפנים עד שיגמר. והנה בסוף הכל ה-ד' קליפות עצמם תתהפכנה על האומות ותאבדנה אותן והם ד' כוסות של פורענות שלהן, ולישראל יהיו ד' כוסות של ישועה בהארת ד' אותיות השם ב"ה שזכרנו.

והנה מעיקר התיקון של הלילה הזה הוא להראות חירות של הנצחון שנצח הטוב את הרע ועל ידי זה נשבר כח הס"א ונכנעת הכנעה גדולה.

והנה כזית המצה שאוכלים הוא להמשיך המזון המקודש המחזיק היצר טוב שזכרנו, אמנם כדי שישאר התיקון לכל השנה צריך לאכול האפיקומן אחר כך ושלא לאכול אחריו שום דבר שכמו שאין הטעם סר מן הפה – כן אין האור סר מהנשמה.