תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חֲמִישָׁאָה דף כז

עמודים נוספים בפרק זה
  1. תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חֲמִישָׁאָה דף כז
  2. תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חֲמִישָׁאָה דף כח

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חֲמִישָׁאָה דף כז.

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא חֲמִישָׁאָה

וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה. דַּיָּה – דְּאִתְּמָר בָּהּ 'דַּיָּה לְצָרָה בִּשְׁעָתָהּ' (ברכות ט ב). דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִיהִי צָרָה, וּתְחוּמָא אִשְׁתַּוֵּי לַהּ דְּלָא לְאַעַבְרָא לֵיהּ, כְּמָה דְּאָמַר "עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף" (איוב לח, יא) בְּזִמְנָא דְּתִיקּוּנָא קָאִים כִּדְקָא יֵאוֹת. וּבְזִמְנָא דִּאִתְתַקְּפַת סִטְרָא אַחֲרָא לְשַׁלְּטָאָה, כְּתִיב "נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים" (תהלים קכד, ד, ה) דְּסִטְרָא אַחֲרָא עַבְרַת תְּחוּמָהּ. וְעִם כָּל דָּא תְּחוּמָא נָמֵי לְזִמְנָא דָּא אִשְׁתְּכַח לַהּ, דְּאִיהִי הֲוַת בָּעֲיָא לְמִשְׁטָפָא לְעָלְמָא, עַד דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָקִים לַהּ לְתַתָּא דְּלָא תִּתְפַּשֵּׁט יַתִּיר. כְּדֵין אִתְּמָר בָּהּ "וּפֹא יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ" (אִיּוֹב לח, יא) בְּשַׁעְתָּא דְּאִינוּן גַּלִין מִתְגָּאָן וּבָעְיָין לְמִשְׁטַף עָלְמָא. בְּגִין כָּךְ תְּחוּמִין מְשָׁנְיָין אִשְׁתַּוִיאוּ לְכָל זִמְנָא כִּדְקָא חֲזֵי, וְדָא דַּיָּה. 'דַּיָּה לְצָרָה בִּשְׁעָתָהּ', דָּא שָׁעָה דְּאִתְּמָר בָּהּ 'כָּל הַדּוֹחֵק אָת הַשָּׁעָה הַשָּׁעָה דּוֹחַקְתּוֹ' (בְּרָכוֹת סד) דְּלֵית לְדַחֲקָא לַהּ לִשְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא.

וְעוֹד, 'דַּיָּה לְצָרָה בִּשְׁעָתָהּ' (ברכות ט ב), דִּבְזִמְנָא דְּגָלוּתָא אִתְּמָר "אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה" (משלי א, כח). מַאי אָז? אֶלָּא חִיבּוּרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. דְּיִשְׂרָאֵל קְרָאָן קַמֵּיהּ בְּכָל יוֹמָא וּמְיַחֲדִין יִחוּדָא דִּקְרִיאַת שְׁמַע, וְעַנְיַין אָמֵן אַחַר בִּרְכָאָן דְּאִיהוּ יאהדונה"י, וְלֵית אִינוּן נִגְאָלִין. אַמַּאי? אֶלָּא "יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי" (משלי א, כח), בְּגִין דַּעֲנָנָא מְכַסֵּי עֲלַיְיהוּ וְלָא אִתְגַּלְיָין, וּצְלוֹתָא לָא עַבְרַת, דִּכְתִיב "סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה" (איכה ג, מד) וּכְתִיב "עָבִים סֵתֶר לוֹ וְלֹא יִרְאֶה" (איוב כב, יד). וּבְגִין עֵיבָא דָּא דְּאִשְׁתְּכַח, צְלוֹתָא לָא אִתְקַבִּילַת וּפוּרְקָנָא לָא אִתְגַּלְיַת. דְּהָא עֵיבָא דָּא צָרִיךְ לְאַעַבְרָא לַהּ בְּכַמָּה דִּמְעִין דְּזָלְגִין מֵעֵינָא, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ" (ישעיהו מד, כב) דְּהָא בְּאִינוּן דִּמְעִין אִתְמְחֵי עֵיבָא דָּא, וְהָכִי אִתְמַחְיָן כֻּלְהוֹ חוֹבִין. כְּדֵין אִתְּמָר בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא "פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה" (דניאל ט, יח) דְּדִמְעִין אִינוּן דִּינָא קַשְׁיָא דְּנָפִיק מִגּוֹ עַיְנִין, וְעַיְנִין דִּלְעֵילָא מִתְפַּקְּחָן כִּדְקָא יֵאוֹת.

בְּהַהוּא זִמְנָא "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג). דְּאַף עַל גַּב דְּדִמְעִין מַשְׁחִיתִין לֵיהּ לְיִקְרָא דְּאַנְפִּין, כְּגוֹן "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת" (בראשית כט, יז) הָכָא לָאו הָכִי. אֶלָּא "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) דְּאִתְּמָר בְּהוּ "בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם" (ירמיהו לא, ח) דָּא "רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים" (זכריה יב, י) דְּאִינוּן דִּמְעִין לָא יַשְׁחִיתוּן יְקָרָא דִּילְהוֹן. אֶלָּא אַדְּרַבָּא מְתַקְּנִין לְאִינּוּן אַנְפִּין לְמֶיהֱוֵי נַהֲרָן וְחָדָאן. דְּרַשִּׁיעַיָּא אִתְּמָר בְּהוּ 'אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי רָשָׁע' (מגילה כח א) דְּהָא כָּל חֲשׁוּכָא דְּעוֹבַדֵיהוֹן סָלִיק וּנְחֵית בְּאַנְפֵּיהוֹן, וּמָאן דְּמִסְתַּכֵּל בְּהוּ אַחְשִׁיךְ עֵינוֹי בְּהַהוּא חֲשׁוּכָא.


ביאור נופת צופים.

חטאי התחתונים נותנים מקום לס"א להרחיב תחומה, וגם הוא רק כפי רשות שמים.

וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה. היד אותיות דַּיָּה – דְּאִתְּמָר בָּהּ שנאמר בה 'דַּיָּה לְצָרָה בִּשְׁעָתָהּ' (ברכות ט ב). דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִיהִי צָרָה, וּתְחוּמָא אִשְׁתַּוֵּי לַהּ דְּלָא לְאַעַבְרָא לֵיהּ, כְּמָה דְּאָמַר הסטרא אחרא היא צרה, והושם לה גבול שלא תעבור אותו כמו שנאמר "עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף" (איוב לח, יא) בְּזִמְנָא דְּתִיקּוּנָא קָאִים כִּדְקָא יֵאוֹת. וזה בזמן שיש בחירה כדי שהתיקון יעמוד כמו שראוי. וּבְזִמְנָא דִּאִתְתַקְּפַת סִטְרָא אַחֲרָא לְשַׁלְּטָאָה, ובזמן שמתחזקת הסטרא אחרא לשלוט, כתוב כְּתִיב "נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים" (תהלים קכד, ד, ה) דְּסִטְרָא אַחֲרָא עַבְרַת תְּחוּמָהּ. וזה בזמן שהסטרא אחרא עברה את תחומה בגלל מעשי התחתונים המקולקלים המרחיבים את תחומה, וְעִם כָּל דָּא תְּחוּמָא נָמֵי לְזִמְנָא דָּא אִשְׁתְּכַח לַהּ, דְּאִיהִי הֲוַת בָּעֲיָא לְמִשְׁטָפָא לְעָלְמָא, ועם כל זה, גם לזמן הזה הוגבל תחומה, כיוון שרצונה לשטוף את העולם, עַד דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָקִים לַהּ לְתַתָּא דְּלָא תִּתְפַּשֵּׁט יַתִּיר, וגם התחום הנוסף הוא ברשות ובגבול שנתן לה הקב"ה כדי להיפרע מהרשעים, ואין לה שום אפשרות לפעול כרצונה, וכל זה עד שהקב"ה יעמיד אותו במקומה למטה מכל המדרגות שלא תתפשט יותר. כְּדֵין אִתְּמָר בָּהּ ואז נאמר בה "וּפֹא יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ" (אִיּוֹב לח, יא) בְּשַׁעְתָּא דְּאִינוּן גַּלִין מִתְגָּאָן וּבָעְיָין לְמִשְׁטַף עָלְמָא. בשעה שאלו גלי ים של המים הזידונים מתגאים ורוצים לשטוף את העולם. בְּגִין כָּךְ תְּחוּמִין מְשָׁנְיָין אִשְׁתַּוִיאוּ לְכָל זִמְנָא כִּדְקָא חֲזֵי, ולכן, גבולות ותחומים שונים הושמו כראוי לכל זמן, וזה  וְדָא דַּיָּה. 'דַּיָּה לְצָרָה בִּשְׁעָתָהּ', דָּא שָׁעָה דְּאִתְּמָר בָּהּ וזו השעה שנאמר בה 'כָּל הַדּוֹחֵק אָת הַשָּׁעָה הַשָּׁעָה דּוֹחַקְתּוֹ' (בְּרָכוֹת סד) דְּלֵית לְדַחֲקָא לַהּ לִשְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא, שאין לדחוק את השכינה בזמן הגלות.

החטאים יוצרים את ענני הסטרא אחרא המונעים מהתפילות לעלות, וניתן לבוקעם רק בכח הדמעות.

וְעוֹד, 'דַּיָּה לְצָרָה בִּשְׁעָתָהּ' (ברכות ט ב), דִּבְזִמְנָא דְּגָלוּתָא אִתְּמָר בזמן הגלות שנאמר "אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה" (משלי א, כח). מַאי אָז? אֶלָּא חִיבּוּרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. מהו "אָז"? גימ' ח' אותיות יאהדונה"י שהם חיבור קודשא ב"ה ושכינתא, בדְּיִשְׂרָאֵל קְרָאָן קַמֵּיהּ בְּכָל יוֹמָא וּמְיַחֲדִין יִחוּדָא דִּקְרִיאַת שְׁמַע, שישראל קוראים ומייחדים אותם בכל יום ובקריאת שמע, וְעַנְיַין אָמֵן אַחַר בִּרְכָאָן דְּאִיהוּ יאהדונה"י, וְלֵית אִינוּן נִגְאָלִין. ועונים אמ"ן שהוא גימ' ב' השמות יאהדונה"י, אחרי הברכות ואינם נגאלים. אַמַּאי? אֶלָּא מדוע אינם נגאלים? אלא זה סוד הפסוק "יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי" (משלי א, כח), בְּגִין דַּעֲנָנָא מְכַסֵּי עֲלַיְיהוּ וְלָא אִתְגַּלְיָין, וּצְלוֹתָא לָא עַבְרַת, בגלל ענני הסטרא אחרא שמכסים עליהם, ואינם נראים, והתפילה לא עוברת אותם כדי לעלות למעלה, שנאמר דִּכְתִיב "סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה" (איכה ג, מד) וּכְתִיב "עָבִים סֵתֶר לוֹ וְלֹא יִרְאֶה" (איוב כב, יד). וּבְגִין עֵיבָא דָּא דְּאִשְׁתְּכַח, צְלוֹתָא לָא אִתְקַבִּילַת וּפוּרְקָנָא לָא אִתְגַּלְיַת. ובגלל שענן זה נמצא, התפילה לא מתקבלת והגאולה לא מתגלה. דְּהָא עֵיבָא דָּא צָרִיךְ לְאַעַבְרָא לַהּ בְּכַמָּה דִּמְעִין דְּזָלְגִין מֵעֵינָא, דְּאִתְּמָר בְּהוּ וצריך להעביר את הענן הזה בהרבה דמעות שזולגות מהעיניים בזמן התפילה, שכן שערי דמעה לא ננעלו, ובכוח הדמעות לבקוע את כל העננים החשוכין, שנאמר בהן "מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ" (ישעיהו מד, כב) דְּהָא בְּאִינוּן דִּמְעִין אִתְמְחֵי עֵיבָא דָּא, וְהָכִי אִתְמַחְיָן כֻּלְהוֹ חוֹבִין. שהרי באלו הדמעות נמחה הענן הזה של הטומאה, ונמחים כל החובות והחטאים שגרמו ליצירת העננים הרעים, כְּדֵין אִתְּמָר ואז נאמר על בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא "פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה" (דניאל ט, יח) דְּדִמְעִין אִינוּן דִּינָא קַשְׁיָא דְּנָפִיק מִגּוֹ עַיְנִין, וְעַיְנִין דִּלְעֵילָא מִתְפַּקְּחָן כִּדְקָא יֵאוֹת. שהדמעות הן דינים קשים שיוצאים מתוך העיניים, ועל כן עייני ההשגחה העליונה של ז"א לא נפקחות כראוי ונראות כישנות והוא זמן הסתר הפנים והסתלקות המוחין בגלות.

דמעות המשכילים מוסיפים הוד ויקר לפניהם מהארת השכינה.

בְּהַהוּא זִמְנָא באותו הזמן של ההסתר נאמר "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג). דְּאַף עַל גַּב דְּדִמְעִין מַשְׁחִיתִין לֵיהּ לְיִקְרָא דְּאַנְפִּין, פנים הם מלשון פנימיות, שהיינו שמגלות את הפנימיות של נושאם. ואף על גב שהדמעות משחיתות את הפנים ואינן מגלות יופיין וכל שכן את פנימיותם, כְּגוֹן "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת" (בראשית כט, יז) הָכָא לָאו הָכִי. אצל המשכילים אין הדבר כן, אֶלָּא "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) דְּאִתְּמָר בְּהוּ שנאמר בהם "בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם" (ירמיהו לא, ח) דָּא "רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים" (זכריה יב, י) דְּאִינוּן דִּמְעִין לָא יַשְׁחִיתוּן יְקָרָא דִּילְהוֹן. דמעותיהן של המשכילים המצטערים בגלות לא ישחיתו את יופיים, אֶלָּא אַדְּרַבָּא מְתַקְּנִין לְאִינּוּן אַנְפִּין לְמֶיהֱוֵי נַהֲרָן וְחָדָאן. אלא אדרבא, הם מתקנים את פניהם שיהיו מאירים ושמחים מאור שהשכינה ששורה על פניהם בעת שדמעותיהם בוקעים את ענני הס"א. דְּרַשִּׁיעַיָּא אִתְּמָר בְּהוּ ונאמר ברשעים 'אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי רָשָׁע' (מגילה כח א) דְּהָא כָּל חֲשׁוּכָא דְּעוֹבַדֵיהוֹן סָלִיק וּנְחֵית בְּאַנְפֵּיהוֹן, כל מעשיהם החשוכים עולים ושורים על פניהם, וּמָאן דְּמִסְתַּכֵּל בְּהוּ אַחְשִׁיךְ עֵינוֹי בְּהַהוּא חֲשׁוּכָא. ומי שמסתכל בפניהם נדבקת נשמתו בסוד ראיית הנשמה, ונחשכים עיניו מהחושך שלהם.