תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חֲמֵיסַר דף נב

עמודים נוספים בפרק זה
  1. תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חֲמֵיסַר דף נא
  2. תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חֲמֵיסַר דף נב
  3. תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חֲמֵיסַר דף נג

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חֲמֵיסַר דף נב.

וְהָא מט"ט שָׂרָא רַבָּא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' הָא עִדָּנָא אִיהוּ לְאַגָּחָא קְרָבָא בַּהֲדֵי חַוְיָא דְּאִתְּעַר מֵחַדְתָּא לְאִתְתַּקְּפָא, בָּתַר דְּמָחֵי לֵיהּ מָארֵיהּ.

אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא בְּחַיֶּיךָ לָא תִּתְעַכֵּב מִלְּנַחֲתָא הָכָא, אַנְתְּ וְכֻלְהוֹ צַדִּיקַיָּא עִלָּאִין, דְּהָא קְרָבָא תַּקִּיפָא אִזְדַּמַּן בַּהֲדֵי חַוְיָא.

וְהָא אֵלִיָּהוּ נָחִית וְכֻלְהוֹ צַדִּיקַיָּא בַּהֲדֵי פָּתַח וְאָמַר, זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל דְּאִתְּמָר בְּהוּ "בָּנִים אַתֶּם לַיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יד, א). דְּהָא כְּבֶן דָּא דִּמְסַר נַפְשֵׁיהּ עַל אֲבוּהִי וְעַל אִימֵּיהּ, הָכִי יִשְׂרָאֵל מְסָרִין נַפְשַׁיְהוּ עַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. וְכַמָּה דְּאַבָּא וְאִימָּא מְסָרִין נַפְשָׁא עַל בְּנַיְיהוּ, הָכִי כִּבְיָכוֹל שְׁכִינְתָּא מַסְרַת נַפְשָׁהּ עֲלַיְיהוּ. דְּכַמָּה נְשִׁיכִין דְּהַאי חִוְיָא סָבְלַת בְּגִינַיְיהוּ, וְנְטָלַת מִלָּה עַל גָּרְמָהּ לְשֵׁיזָבָא לְהוּ וּלְמִפְרַק לְהוּ. דְּאִי לָאו הָכִי לָא הֲווּ יִשְׂרָאֵל יָכְלִין לְמֵיקָם אֲפִילוּ רִגְעָא חֲדָא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרֵי וְאָמַר "זִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת יְהֹוָה" (ירמיהו נא, נ), דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ קָאִים לְעֵילָא רָחִיק מִינַּיְיהוּ – לָא שָׁבִיק לוֹן לְעָלְמִין.

"וִירוּשָׁלִַם תַּעֲלֶה עַל לְבַבְכֶם" (ירמיהו נא, נ), דָּא שְׁכִינְתָּא דִּקְיָימַת בַּהֲדַיְיהוּ תָּדִיר לְמִסְבַּל צַעֲרָא בְּגִינַיְיהוּ. וְעוֹד, אִיהִי עָאלַת בְּגִינַיְיהוּ בְּכַמָּה תְּהוֹמִין דְּחָשׁוֹכָא לְשֵׁיזָבָא לוֹן. וְאִתְּמָר בָּהּ "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" (דברים לב, מג) דְּאִיהִי מְכַפֶּרֶת עֲלַיְיהוּ וַדַּאי. וְאִתְּמָר בָּהּ 'תָּבֹא אִמּוֹ וּתְקַנַּח צוֹאַת בְּנָהּ' (במדבר רבא יט, ח) וְדָא פָרָה אֲדוּמָה, בְּגָלוּתָא מִסִּטְרָא דְּדִינָא. וְעוֹד, אֲדוּמָה כַּמָּה דְּאָמַר "הִיא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה" (ויקרא ו, ב) וְכוּ' דְּהָכִי מִשְׁתַּלְהַבָא בְּשַׁלְהוֹבִין דִּרְחִימוּ לְגַבֵּי בַּעֲלָהּ. וְאִיהִי תְמִימָה מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. "אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם" (במדבר יט, ב), אַף עַל גַּב דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא. "אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל" (במדבר יט, ב), כְּגוֹן 'וְעוֹלָתָהּ תִקְפֹּץ פִּיהָ' (תפילת עמידה ימים נוראים). וְדָא נָחָשׁ עֲקִימָא דְּלָא יָכִיל לְסַאֲבָא מַקְדְּשָׁא חַס וְשָׁלוֹם. וּבְגִין דְּאִיהִי מִסִּטְרָא דְּדִינָא מִצְוָתָהּ בַּסְּגָן, לְאַתְקָנָא לַהּ בִימִינָא. וְאִי תֵּימָא אַמַּאי לָאו בְּכֹהֵן גָּדוֹל? אֶלָּא בְּגִין דְּזִמְנָא דְּגָלוּתָא אִיהוּ, וְכֹהֵן גָּדוֹל לָא אִשְׁתְּכַח. וְרָזָא דָּא מֶלֶךְ וְכֹהֵן, תְּרֵין דַּרְגִּין עִטְרִין עִלָּאִין דְּאִתְנְטִילוּ מִיִּשְׂרָאֵל, חַד לִימִינָא וְחַד לִשְׂמָאלָא בְּגִין כָּךְ בַּסְּגָן דְּאִשְׁתְּאַר – אִתְעֲבִידַת. וּמֶלֶךְ מִינֵּיהּ אִשְׁתְּאַר נְשִׂיא וְרֵישׁ גָּלוּתָא. וְאִיהִי מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, דְּהָא לְבַר קַיְימַת בְּגָלוּתָא. כְּדֵין אִיהִי מְטַמְּאָה טְהוֹרִים וּמְטַהֶרֶת טְמֵאִים, דְּכַמָּה אִינוּן דְּאִתְמְסָרוּ בְּגִינָה לְסִטְרָא אַחֲרָא, כְּגוֹן כֻּלְהוֹ קָטוּלֵי מַלְכוּתָא. וּמְטַהֶרֶת טְמֵאִים, דִּבְהַאי מִלָּה גּוּפָה סַלְקַת לְהוּ מִגּוֹ מְסָאֲבִין לְאִינּוּן נִיצוֹצִין דְּקַיְּימִין לְבַר.


ביאור נופת צופים.

וְהָא מט"ט שָׂרָא רַבָּא אָתֵי והנה מט"ט השר הגדול פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' הָא עִדָּנָא אִיהוּ לְאַגָּחָא קְרָבָא בַּהֲדֵי חַוְיָא דְּאִתְּעַר מֵחַדְתָּא לְאִתְתַּקְּפָא, בָּתַר דְּמָחֵי לֵיהּ מָארֵיהּ רבי רבי הרמח"ל זה הזמן לערוך מלחמה בזה הנחש שהתעורר מחדש להתחזק, אחרי שהיכה אותו אדונו בגילוי הזוהר הזה.

אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא בְּחַיֶּיךָ לָא תִּתְעַכֵּב מִלְּנַחֲתָא הָכָא, אַנְתְּ וְכֻלְהוֹ צַדִּיקַיָּא עִלָּאִין, דְּהָא קְרָבָא תַּקִּיפָא אִזְדַּמַּן בַּהֲדֵי חַוְיָא. אליהו הנביא הנאמן, לא תתעכב בשבועה מלרדת לכאן, אתה וכל הצדיקים העליונים, שהרי מלחמה חזקה מזדמנת עכשיו בזה הנחש.

וְהָא אֵלִיָּהוּ נָחִית וְכֻלְהוֹ צַדִּיקַיָּא בַּהֲדֵי פָּתַח וְאָמַר, ןהנה, אליהו ירד ועימו כל הצדיקים פתח אמר זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל דְּאִתְּמָר בְּהוּ "בָּנִים אַתֶּם לַיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יד, א). דְּהָא כְּבֶן דָּא דִּמְסַר נַפְשֵׁיהּ עַל אֲבוּהִי וְעַל אִימֵּיהּ, הָכִי יִשְׂרָאֵל מְסָרִין נַפְשַׁיְהוּ עַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. שהרי, כמו שהבן שמוסר נפשו על אביו ואמו, ככה ישראל מוסרים נפשם על קב"ה ושכינתא וְכַמָּה דְּאַבָּא וְאִימָּא מְסָרִין נַפְשָׁא עַל בְּנַיְיהוּ, הָכִי כִּבְיָכוֹל שְׁכִינְתָּא מַסְרַת נַפְשָׁהּ עֲלַיְיהוּ. וכמו שאב ואם מוסרים נפשם על בניהם, ככה כביכול השכינה מוסרת נפשה עליהם. דְּכַמָּה נְשִׁיכִין דְּהַאי חִוְיָא סָבְלַת בְּגִינַיְיהוּ, וְנְטָלַת מִלָּה עַל גָּרְמָהּ לְשֵׁיזָבָא לְהוּ וּלְמִפְרַק לְהוּ. שכמה נשיכות של זה הנחש היא סבלה בגללם, ולקחה על עצמה את הדברים שקלקלו, כדי להציל אותם מהס"א והמקטרגים ולגאול אותם. דְּאִי לָאו הָכִי לָא הֲווּ יִשְׂרָאֵל יָכְלִין לְמֵיקָם אֲפִילוּ רִגְעָא חֲדָא. שאם לא כן, ח"ו לא היו יכולים לעמוד ביסורי הגלות אפילו רגע אחד. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרֵי קורא וְאָמַר "זִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת יְהֹוָה" (ירמיהו נא, נ), דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ קָאִים לְעֵילָא רָחִיק מִינַּיְיהוּ – לָא שָׁבִיק לוֹן לְעָלְמִין שאף על פי שהוא נמצא למעלה ורחוק מהם בגלל עוונותם – לא עוזב אותם לעולמים.

"וִירוּשָׁלִַם תַּעֲלֶה עַל לְבַבְכֶם" (ירמיהו נא, נ), דָּא שְׁכִינְתָּא דִּקְיָימַת בַּהֲדַיְיהוּ תָּדִיר לְמִסְבַּל צַעֲרָא בְּגִינַיְיהוּ זו השכינה שעומדת לסבול צער הגלות בעבורם. וְעוֹד, אִיהִי עָאלַת בְּגִינַיְיהוּ בְּכַמָּה תְּהוֹמִין דְּחָשׁוֹכָא לְשֵׁיזָבָא לוֹן ועוד, היא נכנסת בכמה תהומות של חושך הסטרא אחרא לשמור עליהם ולהצילם ונאמר בה, וְאִתְּמָר בָּהּ "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" (דברים לב, מג) דְּאִיהִי מְכַפֶּרֶת עֲלַיְיהוּ וַדַּאי שהיא השכינה מכפרת עליהם ודאי. וְאִתְּמָר בָּהּ 'תָּבֹא אִמּוֹ וּתְקַנַּח צוֹאַת בְּנָהּ' (במדבר רבא יט, ח) תבא השכינה שהיא אם הבנים – ישראל. וְדָא פָרָה אֲדוּמָה, בְּגָלוּתָא מִסִּטְרָא דְּדִינָא שהיא נקרא גם פרה אדומה בגלות מצד הדינים. וְעוֹד, אֲדוּמָה כַּמָּה דְּאָמַר "הִיא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה" (ויקרא ו, ב) וְכוּ' דְּהָכִי מִשְׁתַּלְהַבָא בְּשַׁלְהוֹבִין דִּרְחִימוּ לְגַבֵּי בַּעֲלָהּ ואדומה מצד שהיא משתלהבת בשלהבות של אהבה לגבי קב"ה בעלה. וְאִיהִי תְמִימָה מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא והיא נקרא גם בשם תמימה – שלמה מצד עמודא דאמצעיתא. "אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם" (במדבר יט, ב), אַף עַל גַּב דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא. "אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל" (במדבר יט, ב), כְּגוֹן 'וְעוֹלָתָהּ תִקְפֹּץ פִּיהָ' (תפילת עמידה ימים נוראים). וְדָא נָחָשׁ עֲקִימָא דְּלָא יָכִיל לְסַאֲבָא מַקְדְּשָׁא חַס וְשָׁלוֹם, אפילו שהיא בגלות – אין בה מום אלא שיורדת להיכן שיורדת בעבור בניה ולא שבאמת ח"ו נפגמת, ולא עולה עליה עול הסטרא אחרא, וזה הנחש הערום שלא יכול לטמא את בית המקדש חס ושלום.

וּבְגִין דְּאִיהִי מִסִּטְרָא דְּדִינָא מִצְוָתָהּ בַּסְּגָן, לְאַתְקָנָא לַהּ בִימִינָא ובגלל שפרה אדומה מצד הדין, מצוותה בסגן, כדי לתקנה בצד הימין. וְאִי תֵּימָא אַמַּאי לָאו בְּכֹהֵן גָּדוֹל? אֶלָּא בְּגִין דְּזִמְנָא דְּגָלוּתָא אִיהוּ, וְכֹהֵן גָּדוֹל לָא אִשְׁתְּכַח ואם תשאל למה לא בכהן גדול? אלא בגלל שזמן הגלות הוא, ואין כהן גדול בנמצא. וְרָזָא דָּא מֶלֶךְ וְכֹהֵן, תְּרֵין דַּרְגִּין עִטְרִין עִלָּאִין דְּאִתְנְטִילוּ מִיִּשְׂרָאֵל, חַד לִימִינָא וְחַד לִשְׂמָאלָא בְּגִין כָּךְ בַּסְּגָן דְּאִשְׁתְּאַר – אִתְעֲבִידַת, וּמֶלֶךְ מִינֵּיהּ אִשְׁתְּאַר נְשִׂיא וְרֵישׁ גָּלוּתָא. וזה סוד מלך וכהן, שתי מדרגות, עטרות עליונות שנלקחו מישראל, אחד מימין ואחד משמאל, ולכן בגלות מצותה בסגן ונעשית על ידו. וְאִיהִי מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, דְּהָא לְבַר קַיְימַת בְּגָלוּתָא ונשרפת מחוץ למחנה, שהרי בגלות השכינה נמצא מחוץ למקומה. כְּדֵין אִיהִי מְטַמְּאָה טְהוֹרִים וּמְטַהֶרֶת טְמֵאִים ולכן היא מטמאת טהורים שהם הצדיקים שמוסרים נפשם עליה ובשל כך היונקת הקליפה מגופם, ומטהרת טמאים שיורדת למקום הקליפה להציל את שנפלו לתוכה, דְּכַמָּה אִינוּן דְּאִתְמְסָרוּ בְּגִינָה לְסִטְרָא אַחֲרָא, כְּגוֹן כֻּלְהוֹ קָטוּלֵי מַלְכוּתָא שכמה הם שהיו שנמסרו בעבורה לשבי הסטרא אחרא כמו הרוגי מלכות. וּמְטַהֶרֶת טְמֵאִים, דִּבְהַאי מִלָּה גּוּפָה סַלְקַת לְהוּ מִגּוֹ מְסָאֲבִין לְאִינּוּן נִיצוֹצִין דְּקַיְּימִין לְבַר ומטהרת טמאים שבזה העניין עצמו מעלה ניצוצות קדושה מוציאה מתוך הטומאה את אותם שנדחו החוצה.