תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּלָתִין וּתְרֵין דף פח

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּלָתִין וּתְרֵין דף פח.

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא תְּלָתִין וּתְרֵין

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" בְּזִמְנָא דְּעָאלוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא. דִּכְדֵין כֻּלְהוֹ סִטְרִין מְסָאֲבִין דַּהֲווֹ מִתְאַחֲדִין תָּמָן, אִתְכַּנְשׁוּ כְּחַד לְאִתְתַּקְּפָא לְקִבְלַיְיהוּ. מַאן אִינוּן? אִלֵּין ל"א מְלָכִים. וְרָזָא דְּמִלָּה, יִשְׂרָאֵל מִסִּטְרָא דְּאַבְרָהָם הֲוָה לְהוּ לְמֵיעַל לְאַרְעָא בְּנַיְיחָא דְּכֹלָּא, מִסִּטְרָא דִּימִינָא, אֵל וַדַּאי. דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם וְכוּ' בְּאֵל שַׁדַּי" (שמות ו, ג). דְּשָׁדַּי אִיהוּ צַדִּיק וְנַטִּיל מִכָּל סְפִירָן. וְכַד נַטִּיל מִימִינָא אִקְרֵי הָכִי אֵל שַׁדַּי. וְכַד נָפְקוּ מִמִּצְרַיִם, אִי לָא חָבוּ, הֲווּ צְרִיכִין לְמֵיעַל בְּרָזָא דָּא לְאַרְעָא בְּנַיְיחָא דְּכֹלָּא בְּלֹא קְרָבָא. וְרָזָא דָּא מש"ה – א"ל שד"י, דְּעַל יָדוֹ אִצְטְרִיךְ לְהוּ לְמֵיעַל. כֵּיוָן דְּחָבוּ – חֵילָא דָּא לָא אִתְקְיָים.

 וּבְזִמְנָא דְּעָאלוּ חָשְׁבוּ סִטְרִין אָחֲרָנִין דִּבְחֵילָא דָּא יַעֲלוּן. מִיָּד אִתְתְּקָפוּ לְקִבְלַיְיהוּ תְּלָתִין וְחַד לָקֳבֵל א"ל דָּא. כְּדֵין אִצְטְרִיךְ לְאִתְּעָרָא יִצְחָק בְּתוּקְפֵּיהּ עַל יְדָא דִּיהוֹשֻעַ. וּמֹשֶׁה בְּגִין דְּאִיהוּ בְּרָזָא דְּאֵל שַׁדַּי לָא אָעַל לוֹן, אֶלָּא יְהוֹשֻׁעַ דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה" (יהושע א, ה) וְכוּ' "רַק חֲזַק וֶאֱמַץ" (יהושע א, ז) מִסִּטְרָא דֶּאֱלֹהִים וְלָא מִסִּטְרָא דְּאֵל. וְעִם כָּל דָּא כֹּלָּא אַזְמִין מֹשֶׁה. בְּגִין כָּךְ וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, חָזָק וֶאֱמָץ וַדַּאי. וּבְקַדְמִיתָא אִילּוּ זָכוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנַיְיחָא הֲווּ נָפְקִין וּבְנַיְיחָא עָאלִין. וְכֵיוָן דְּלָא זָכוּ אִתְּמָר לְמֹשֶׁה "עַתָּה תִרְאֶה" (שמות ו, א) וְאֵין אַתָּה רוֹאֶה בְּמִלְחֶמֶת ל"א מְלָכִים. וְעִם כָּל דָּא אִי בָּתַר דְּנָפְקוּ לָא חָאבוּ, הֲווּ יָכְלִין לְמֵיעַל בְּנַיְיחָא. אֶלָּא דְּהָא גָּרִים לְהַאי.

וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי יֵיתֵי מֹשֶׁה לְאַשְׁלָמָא תִּיקּוּנָא דְּלָא אִתְתַּקַּן עַל יָדֵיהּ בְּזִמְנָא קַדְמָאָה. כְּדֵין "וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד" (ישעיהו יא, י) בְּזִמְנָא דִּכְתִיב "וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ" (ישעיהו נד, ז) א"ל וַדַּאי. בְּגִין דָּא "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה", לְאַפָּקָא אִינוּן מְסָאֲבִין מֵאַרְעָא. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", לְבָתַר דְּקָיְימוּ בְּאַרְעָא דְּיִדְחֲלוּן מִינַּיְיהוּ אִינוּן מְסָאֲבִין דְּלָא לְאִתְקָרְבָא לְהוּ. וְאִלְמָלֵא חָבוּ בְּאַרְעָא תִּיקּוּנָא דָּא הֲוָה סָלִיק וְאִתְתְּקַף. כֵּיוָן דְּחָבוּ כְּתִיב "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ" (תהלים קלז, א) דְּתָמָן אִתְגַּלֵּי לְהוּ מֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא וּבָעָא לְאַתְקְפָא תִּיקּוּנָא כִּבְקַדְמִיתָא וְלָא יָכִיל. כְּדֵין שָׁרוּ כֻּלְהוֹ בַכְיָין. וּבְזִמְנָא דְּאָתֵי יֵיתֵי אִיהוּ לְאַשְׁלָמָא כָּל תִּיקּוּנִין כִּדְקָא יָאוּת:


ביאור נופת צופים.

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" בְּזִמְנָא דְּעָאלוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא, דִּכְדֵין כֻּלְהוֹ סִטְרִין מְסָאֲבִין דַּהֲווֹ מִתְאַחֲדִין תָּמָן, אִתְכַּנְשׁוּ כְּחַד לְאִתְתַּקְּפָא לְקִבְלַיְיהוּ. בזמן שנכנסו ישראל לארץ, כל צדדי הטומאה שאחזו שם, נאספו כאחד להתחזק כנגדם. מַאן אִינוּן? אִלֵּין ל"א מְלָכִים.  מי אלה היו? אלה היו א"ל – שלושים ואחד מלכים שנלחמו ביהושע שבאו מצד א"ל אחר . וְרָזָא דְּמִלָּה, יִשְׂרָאֵל מִסִּטְרָא דְּאַבְרָהָם הֲוָה לְהוּ לְמֵיעַל לְאַרְעָא בְּנַיְיחָא דְּכֹלָּא, מִסִּטְרָא דִּימִינָא, אֵל וַדַּאי. וסוד הדבר, ישראל שהם אוחזים בצד ימין שהוא צד החסד, בו מאיר שם "אל" – מדרגתו של אברהם אבינו, היה להם להיכנס לארץ בנחת בכל, מצד שם אל שבהוא בחסד. דְּאִתְּמָר בֵּיהּ שנאמר בו "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם וְכוּ' בְּאֵל שַׁדַּי" (שמות ו, ג). דְּשָׁדַּי אִיהוּ צַדִּיק וְנַטִּיל מִכָּל סְפִירָן. "שדי" הוא השם שמאיר ביסוד / צדיק, ומקבל שפעו מכל הספירות שעליו, וְכַד נַטִּיל מִימִינָא אִקְרֵי הָכִי אֵל שַׁדַּי, וכאשר מקבל מצד הימין שהוא החסד מתחבר בו שם "אל" – ונקרא "אל שדי". וְכַד נָפְקוּ מִמִּצְרַיִם, אִי לָא חָבוּ, הֲווּ צְרִיכִין לְמֵיעַל בְּרָזָא דָּא לְאַרְעָא בְּנַיְיחָא דְּכֹלָּא בְּלֹא קְרָבָא. וכאשר יצאו ממצרים, אם לא היו חוטאים, היו צריכים להיכנס בסוד צירוף השם הזה לארץ בנחת גדול, וללא קרבות. וְרָזָא דָּא מש"ה – א"ל שד"י, דְּעַל יָדוֹ אִצְטְרִיךְ לְהוּ לְמֵיעַל וזה סוד שמו של מש"ה שעולה בגימ' א"ל שד"י, שעל ידי היו צריכים להיכנס, כֵּיוָן דְּחָבוּ – חֵילָא דָּא לָא אִתְקְיָים, וכיוון שחטאו, כוח שם זה לא האיר ועל כן נזדמנו להם קרבות.

וּבְזִמְנָא דְּעָאלוּ חָשְׁבוּ סִטְרִין אָחֲרָנִין דִּבְחֵילָא דָּא יַעֲלוּן, ובזמן שעלו ישראל, חשבו הסטרא אחרא שבכח שם א"ל יעלו ישראל, מִיָּד אִתְתְּקָפוּ לְקִבְלַיְיהוּ תְּלָתִין וְחַד לָקֳבֵל א"ל דָּא. מיד התחזקו כנגדם א"ל מלכים כנגד שם א"ל. כְּדֵין אִצְטְרִיךְ לְאִתְּעָרָא יִצְחָק בְּתוּקְפֵּיהּ עַל יְדָא דִּיהוֹשֻעַ. ואז היתה צריכה מידת יצחק שהיא הגבורה להתעורר בחוזקה על ידי יהושע, וּמֹשֶׁה בְּגִין דְּאִיהוּ בְּרָזָא דְּאֵל שַׁדַּי לָא אָעַל לוֹן, אֶלָּא יְהוֹשֻׁעַ ובגלל שמשה היה מסוד שם "אל שדי" לכן לא הכניס אותם לארץ אלא יהושע, שנאמר בו דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה" (יהושע א, ה) וְכוּ' "רַק חֲזַק וֶאֱמַץ" (יהושע א, ז) מִסִּטְרָא דֶּאֱלֹהִים וְלָא מִסִּטְרָא דְּאֵל שתכניסם לארץ בכוח שם אלהי"ם שהוא בגבורה ולא מצד שם "אל" שהוא בחסד. וְעִם כָּל דָּא כֹּלָּא אַזְמִין מֹשֶׁה. ועם כל זה, הכל הוכן על ידי משה, לכן, בְּגִין כָּךְ "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" תכנס לארץ בתוקף היה החזקה, "חָזָק וֶאֱמָץ" מכוחו של משה וַדַּאי. וּבְקַדְמִיתָא אִילּוּ זָכוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנַיְיחָא הֲווּ נָפְקִין וּבְנַיְיחָא עָאלִין. ובתחילה, אילו היו זוכים ישראל במצרים ולא חוטאים ומתייאשים בעת חבלי הגאולה ומהרהרים אחרי מידותיו של הקב"ה, היו יוצאים בנחת, ונכנסים לארץ בנחת וְכֵיוָן דְּלָא זָכוּ אִתְּמָר לְמֹשֶׁה "עַתָּה תִרְאֶה" (שמות ו, א) עַתָּה – עכשיו תראה וְאֵין אַתָּה רוֹאֶה בְּמִלְחֶמֶת ל"א מְלָכִים. וְעִם כָּל דָּא אִי בָּתַר דְּנָפְקוּ לָא חָאבוּ, הֲווּ יָכְלִין לְמֵיעַל בְּנַיְיחָא. אֶלָּא דְּהָא גָּרִים לְהַאי, ועם על זה, היו יכולים לצאת בגבורה ולהיכנס בנחת אם אחרי שיצאו ממצרים לא היו חוטאים, אלא כיוון שהתעוררה מידת הגבורה ביציאתם, נמשכה גם אחר כך בחטאי המדבר כיון שזה גורם לזה.

וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי יֵיתֵי מֹשֶׁה לְאַשְׁלָמָא תִּיקּוּנָא דְּלָא אִתְתַּקַּן עַל יָדֵיהּ בְּזִמְנָא קַדְמָאָה. ולעתיד לבוא, יבוא משה להשלים את התיקון שלא נתקן על ידו בגאולה הראשונה, ואז, כְּדֵין "וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד" (ישעיהו יא, י) יהיה גילוי כבוד ה' במנוחה ובחסד עליון בזמן שעליו נאמר, בְּזִמְנָא דִּכְתִיב "וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ" (ישעיהו נד, ז) רחמים מצד שם א"ל וַדַּאי.

בְּגִין דָּא לכן נאמר בכניסתם לארץ "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה", לְאַפָּקָא אִינוּן מְסָאֲבִין מֵאַרְעָא לסלק את אותם כוחות הטומאה והמלכים שהיו בארץ. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", לְבָתַר דְּקָיְימוּ בְּאַרְעָא דְּיִדְחֲלוּן מִינַּיְיהוּ אִינוּן מְסָאֲבִין דְּלָא לְאִתְקָרְבָא לְהוּ. לאחר שהתישבו בארץ, יפחדו מהם כוחות הטומאה ולא יתקרבו אליהם. וְאִלְמָלֵא חָבוּ בְּאַרְעָא תִּיקּוּנָא דָּא הֲוָה סָלִיק וְאִתְתְּקַף, ואלמלא לא היו חוטאים בארץ, היה התיקון הזה הנמשך מ"אל שדי" עולה ומתגבר. כֵּיוָן דְּחָבוּ כְּתִיב כיוון שחטאו נאמר "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ" (תהלים קלז, א) דְּתָמָן אִתְגַּלֵּי לְהוּ מֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא וּבָעָא לְאַתְקְפָא תִּיקּוּנָא כִּבְקַדְמִיתָא וְלָא יָכִיל. ששם היה ראוי שיתגלה להם משה הרועה הנאמן בימי עזרא לקיים עד יעבור עמך ה' בביאה ראשונה לארץ ע"י יהושע, "עד יעבור עם זו קנית" בביאה שניה בימי עזרא, ורצה משה להתחזק עליהם כביציאת מצרים ולא יכל מפני שלקחו להם נשים נוכריות, כְּדֵין שָׁרוּ כֻּלְהוֹ בַכְיָין, ואז התחילו כולם לבכות. וּבְזִמְנָא דְּאָתֵי יֵיתֵי אִיהוּ לְאַשְׁלָמָא כָּל תִּיקּוּנִין כִּדְקָא יָאוּת, ולעתיד לבא,ישוב משה להשלים את כל התיקונים כמו שראוי.