תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּלָתִין וְאַרְבַּע דף צח

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּלָתִין וְאַרְבַּע דף צח.

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא תְּלָתִין וְאַרְבַּע

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא תּוּקְפָּא דְּאוֹרַיְתָא פִּלְפּוּלָא דִּילַהּ. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) דָּא בְּקִיאוּת. וְדָא חֲמוֹר דְּאוֹרַיְתָא. דְּבֵיהּ "יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם" (בראשית מט, יד). וְדָא סִינַי דְּכָלִיל כֹּלָּא. 'וְהַכֹּל צְרִיכִין לְמָארֵי חִיטַּיָּא' (הוריות יד). וְהָכִי מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְנַטְּלָא חֵילָא מִמָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וּבֵיהּ "עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר" (זכריה ט, ט). אֲבָל מִסִּטְרָא דְּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ" (דברים לג, יז). וְדָא עוֹקֵר הָרִים, אִלֵּין טוּרִין רַמָּאִין מִסְּטַר אַחֲרָא, דְּאִצְטְרִיךְ לְאַעַקְרָא לוֹן וּלְטַחֲנָא לוֹן עַד דְּיִפּוֹק מִינַּיְיהוּ מָאן דְּאִתְחֲזֵי.

וְאִית "וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים" (מלכים א' יט, יא) דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "לֹא בָרוּחַ יְהֹוָה" (שם), בְּגִין דְּאִיהוּ מְפָרֵק הָרִים דְּאִינוּן הָרִים קַדִּישִׁין. בְּגִין דָּא הָכָא "מְפָרֵק" כְּתִיב וְלָא עוֹקֵר, "מַשְׁבֵּר" וְלָא עוֹקֵר. אֲבָל הָכָא עוֹקֵר הָרִים, דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ לְאַעַקְרָא לוֹן מִסְּטַר קַדִּישָׁא דְּבַעְיָין לְאִתְאַחֲדָא בֵּיהּ. עֲלַיְיהוּ כְּתִיב "כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה" (ישעיהו נד, י). כְּדֵין "וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ" (ישעיהו נד, י). דִּבְזִמְנָא אַחֲרָא "הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב" (איכה ב, ג). אֲבָל הָשַׁתָּא "וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ" (ישעיהו נד, י). וְצַדִּיק דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק" (ישעיהו נז, א) הָשַׁתָּא "וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט" (ישעיהו נד, י). בְּגִין כָּךְ לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף אִתְחָזֵי דָּא לְאַהַדְרָא בְּרִית שְׁלָמָא דָּא לְאַתְרֵיהּ:


ביאור נופת צופים.

הקדמה: הגמרא במסכת הורות דף יד, א' דנה מה עדיף בלימוד התורה, פלפול או בקיאות, ומפרש המאירי: (א) מי שהוא מפולפל ביותר, (קורא לעתים) עד שמתוך פלפולו מקשה כל כך עד שאין כח בנשאלים לתרץ. (ב) ויש מי שהוא מפולפל כראוי ושונה משנתו במתון, ומעלה אותה על דעת פסק. נסתפקו רבותינו איזה מהם קודם – (המפלפל או הבקי). ומכל מקום בזמנים אלו – אחרון (הבקי) חביב.
כלל גדול בלמוד, שידע התלמיד אחר ששנה, מה שעלה בידו מכל מה ששנה, ויסמוך על הכללים שיצאו לו משם בקבלת הרב הראוי לסמוך עליו. ומסיקה הגמרא "הכל צריכין למרי חטיא" הכל צריכים את בעלי החיטין, שיש בידיהם מכל התכונות יחדיו.

> סוד הפלפול והבקיאות.

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא תּוּקְפָּא דְּאוֹרַיְתָא פִּלְפּוּלָא דִּילַהּ. זה תוקף התורה – הפלפול שלה. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) דָּא בְּקִיאוּת של התורה. וְדָא וזה נקרא במשל חֲמוֹר דְּאוֹרַיְתָא חמור של התורה והיא התכונה שהתברך יששכר. דְּבֵיהּ "יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם" (בראשית מט, יד) תכונת החמור שהוא נושא משא כבד על גבו, מסתפק במועט, ואין חובה לפרוק מעליו את משאו בשעת מנוחתו, ואלו תכונות המתאימות לבן תורה, שאינו פורק את עול המצוות בשום מצב, מסתפק במועט, ושמח בעבודת ה'. וְדָא סִינַי דְּכָלִיל כֹּלָּא, וזה סיני הכולל הכל בתכונותיו, ועל כן ניתנה עליו התורה, ובהיותו הר נמוך מכך האחרים כמובא במדרש נחשב שעקר את כל האחרים, 'וְהַכֹּל צְרִיכִין לְמָארֵי חִיטַּיָּא' (הוריות יד) והרי הוא נחשב כבעלי החטה.

וְהָכִי מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְנַטְּלָא חֵילָא מִמָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וכענין זה, צריך משיח בן יוסף שהוא כנגד בחינת "ענין הפלפול", לקבל כוחו ממשיח בן דוד שהוא בחינת "בקיאות התורה" שעליו נאמר וּבֵיהּ "עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר" (זכריה ט, ט) והוא חמור של התורה. אֲבָל מִסִּטְרָא אבל מצד דְּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף נאמר "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ" (דברים לג, יז). והוא כעניין השור הנוגח בעל הקרניים וְדָא עוֹקֵר הָרִים, אִלֵּין טוּרִין רַמָּאִין מִסְּטַר אַחֲרָא, דְּאִצְטְרִיךְ לְאַעַקְרָא לוֹן וּלְטַחֲנָא לוֹן עַד דְּיִפּוֹק מִינַּיְיהוּ מָאן דְּאִתְחֲזֵי ואלה ההרים הרמים מצד הסטרא אחרא, שצריך לעקור אותם ולטחון אותם כדי שיצא מהם מה שראוי שלא יהיה בחלקם, והם כל ניצוצות ואורות הקדושה הנמצאות בשביים.

> המשיחין יעקרו את הסטרא אחרא בגאולה בהתגלות אורות החסד שנסתתרו בגלות.

וְאִית "וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים" (מלכים א' יט, יא) דְּאִתְּמָר בֵּיהּ שנאמר בה "לֹא בָרוּחַ יְהֹוָה" (שם), בְּגִין דְּאִיהוּ מְפָרֵק הָרִים דְּאִינוּן הָרִים קַדִּישִׁין בגלל שהוא מפרק הרים שהם הרים קדושים. בְּגִין דָּא הָכָא ולכן נאמר כאן "מְפָרֵק" כְּתִיב וְלָא עוֹקֵר אין ביכולתם לעקור חס ושלום את הקדושה אלה רק לפרק וליטול להם חלקים, וכן כענין זה נאמר "מַשְׁבֵּר" וְלָא עוֹקֵר. אֲבָל הָכָא אבל כאן פעולת משיח בן יוסף תהיה עוֹקֵר הָרִים, דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ לְאַעַקְרָא לוֹן מִסְּטַר קַדִּישָׁא דְּבַעְיָין לְאִתְאַחֲדָא בֵּיהּ שכאן צריך לעקור את אחיזת הרי הסטרא אחרא לחלוטין בצד הקדושה, שרוצה להיאחז בהם, ועליהם נאמר, עֲלַיְיהוּ כְּתִיב "כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה" (ישעיהו נד, י) שהם ההרים והגבעות של הסטרא אחרא. אבל על ישראל נאמר כְּדֵין "וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ" (ישעיהו נד, י). דִּבְזִמְנָא אַחֲרָא שבזמן הגלות נאמר "הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב" (איכה ב, ג) העלים הקב"ה את ימינו שהיא מידת החסד בגלל החטאים שהגבירו את כח האויב. אֲבָל הָשַׁתָּא עתה בגאולה יעביר הקב"ה את האויב מן העולם ויגלה את הנהגת החסד עם ישראל ויאמר "וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ" (ישעיהו נד, י). וְצַדִּיק דְּאִתְּמָר בֵּיהּ בגלות נאמר על הצדיק / יסוד "מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק" (ישעיהו נז, א) ולכן לא השפיע במלכות, אבל עתה בגאולה יאמר על היסוד הָשַׁתָּא "וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט" (ישעיהו נד, י) יעמוד הברית בקיומו ובשפע. בְּגִין כָּךְ לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף אִתְחָזֵי דָּא לְאַהַדְרָא בְּרִית שְׁלָמָא דָּא לְאַתְרֵיהּ, לכן ראוי ענין זה להתגלות למשיח בן יסוד שהוא כנגד מידת היסוד, להשיב את ברית שלום זה למקומו.