תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּלָתִין וְשִׁתָּא דף קא

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּלָתִין וְשִׁתָּא דף קא.

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא תְּלָתִין וְשִׁתָּא

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא תּוּקְפָּא דְּהֵימָנוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִינוּן מְצַפָּאן תָּדִיר בְּגָלוּתָא. וְאִתְּמָר בְּהוּ "קַוֹּה קִוִּיתִי יְהֹוָה וַיֵּט אֵלַי" (תהלים מ, ב). מַאי וַיֵּט? אֶלָּא בְּגִין דְּרָחִיק אִיהוּ. וּבְגִין כָּךְ אִצְטְרִיךְ לַאֲרָכָא אוּדְנֵיהּ. וְדָנִיֵּאל צָלֵי בְּגִין דָּא "הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ" (דניאל ט, יח). כְּדֵין "וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי" (תהלים מ, ב) אֲפִילוּ בְּגָלוּתָא. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא קָרִיב אִיהוּ וְלָא אִצְטְרִיךְ הַאי. וּמָאן דִּמְצַפֵּי לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגָלוּתָא, גָּרִים לְאִינּוּן דַּרְגִּין דְּאִינוּן רְחִיקָן לְאִתְקָרְבָא וְאַנְהִיר לַהּ לִשְׁכִינְתָּא בַּחֲשׁוֹכָא. בְּגִין כָּךְ אִצְטְרִיךְ בְּכָל יוֹמָא לִמְצַפֵּי לְפוּרְקָנָא. וְרָזָא דָּא "קַוֵּה אֶל יְהֹוָה חֲזַק וְיַאֲמֵץ" (תהלים כז, יד) וְכוּ'. וְרָזָא דָּא מָאן דִּמְצַפֵּי גָּרִים לִנְהִירוּ עִלָּאָה דְּיִתְקְרַב לְגַבֵּיהּ, וּכְדֵין אִיהוּ מִתְתְּקַף יַתִּיר בִּקְדֻשָּׁה. בְּגִין כָּךְ קַוֵּה, כְּדֵין "חֲזַק וְיַאֲמֵץ". וּכְדֵין תֵּיכוֹל לִמְצַפֵּי יַתִּיר. אֲבָל מָאן דְּלָא מְצַפֵּי בְּקַדְמִיתָא לָא מְצַפֵּי נָמֵי בָּתַר הָכֵי. וּמֹשֶׁה אַתְקִיף תִּיקּוּנָא לְיִשְׂרָאֵל בְּגִין דְּיִתְתַּקְּפוּן בְּצִיפּוּיָא דָּא, וְלָא יִשְׁתָּבְקוּן מִינֵּיהּ.

"וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", כַּמָּה דְּאָמַר 'גָּדוֹל הָרוֹעֶה שֶׁמַּצִּילָה' (תנחומא תולדות ה). לְשְׁוָּאָה דְּחִילוּ עַל אוּמִין דְּעָלְמָא. וּמָאן דִּמְצַפֶּה לְפוּרְקָנָא גָּרִים לִנְהִירוּ דְּיִתְתְּקַף יַתִּיר, וְגָרִים דְּחִילוּ יַתִּיר לְאוּמִּין דְּעָלְמָא. בְּגִין כָּךְ אִלֵּין מִילִין מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא, לְכָל הַיָּד הַחֲזָקָה "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה", בְּגִין כָּל יִשְׂרָאֵל עָבֵד לוֹן וַדַּאי:


ביאור נופת צופים.

> גדולה הצפיה והקווי לגאולה 

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא תּוּקְפָּא דְּהֵימָנוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִינוּן מְצַפָּאן תָּדִיר בְּגָלוּתָא. זהו תוקף אמונתם של ישראל, שהם מצפים תדיר בגלות, ונאמר בהם וְאִתְּמָר בְּהוּ "קַוֹּה קִוִּיתִי יְהֹוָה וַיֵּט אֵלַי" (תהלים מ, ב). מַאי וַיֵּט? אֶלָּא בְּגִין דְּרָחִיק אִיהוּ. וּבְגִין כָּךְ אִצְטְרִיךְ לַאֲרָכָא אוּדְנֵיהּ. מהו "ויט"? אלא בגלל שבגלות רחוק הוא, לכן צריך להאריך אוזנו ולהקשיב על אף המרחק, וכדי לעורר את ההקשבה חייבים להיות באמונה גדולה, צפיה וקווי, וְדָנִיֵּאל צָלֵי בְּגִין דָּא ודניאל התפלל בגלל מציאות הריחוק "הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ" (דניאל ט, יח). כְּדֵין ואז "וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי" (תהלים מ, ב) אֲפִילוּ בְּגָלוּתָא אפילו בזמן הגלות והריחוק – וישמע שועתי. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא קָרִיב אִיהוּ וְלָא אִצְטְרִיךְ הַאי. אבל בזמן הגאולה קרוב הוא ולא יצטרך להקשיב מרחוק, וּמָאן דִּמְצַפֵּי לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגָלוּתָא, גָּרִים לְאִינּוּן דַּרְגִּין דְּאִינוּן רְחִיקָן לְאִתְקָרְבָא וְאַנְהִיר לַהּ לִשְׁכִינְתָּא בַּחֲשׁוֹכָא. ומי שמצפה לקב"ה בזמן הגלות, הצפיה שלו גורמת לאלו המדרגות שהם רחוקות ולהתקרב, ולהאיר לשכינה הנמצאת החושך הגלות. בְּגִין כָּךְ אִצְטְרִיךְ בְּכָל יוֹמָא לִמְצַפֵּי לְפוּרְקָנָא. לכן, צריך בכל יום לצפות לגאולה, דהיינו לכל הפחות בתפילת העמידה יכוון בברכת "את צמח" את פשט הברכה, וכן שבכח הקווי והצפיה יאיר הקב"ה לשכינה ויקימה מעפרה. וזה סוד וְרָזָא דָּא "קַוֵּה אֶל יְהֹוָה חֲזַק וְיַאֲמֵץ" (תהלים כז, יד) וְכוּ'. וְרָזָא דָּא מָאן דִּמְצַפֵּי גָּרִים לִנְהִירוּ עִלָּאָה דְּיִתְקְרַב לְגַבֵּיהּ, וּכְדֵין אִיהוּ מִתְתְּקַף יַתִּיר בִּקְדֻשָּׁה. וסוד זה, המצפה לגאולה, גורם שהאור העליון יתקרב אליו, וכתוצאה מכך, הוא עצמו מתחזק יותר בקדושה. בְּגִין כָּךְ קַוֵּה, ולכן אמר הכתוב בתחילה קוה, ולאחר מכן אמר כְּדֵין "חֲזַק וְיַאֲמֵץ". וּכְדֵין תֵּיכוֹל לִמְצַפֵּי יַתִּיר. ואז בכח שמקבל המצפה יכול לצפות יותר וממילא להתחזק יותר ויותר בעת הגלות וכל שכן בגאולה. אֲבָל מָאן דְּלָא מְצַפֵּי בְּקַדְמִיתָא לָא מְצַפֵּי נָמֵי בָּתַר הָכֵי. אבל מי שלא מצפה התחילה בעת הגלות, גם כן לא מצפה אחר כך, וזה הסוד שהכין משה, וּמֹשֶׁה אַתְקִיף תִּיקּוּנָא לְיִשְׂרָאֵל בְּגִין דְּיִתְתַּקְּפוּן בְּצִיפּוּיָא דָּא, וְלָא יִשְׁתָּבְקוּן מִינֵּיהּ. משה חיזק את התיקון הזה לישראל בגאולת מצרים כדי שיתחזקו בקווי הזה, משם והלאה, ולא  יעזבו אותו.

"וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", כַּמָּה דְּאָמַר 'גָּדוֹל הָרוֹעֶה שֶׁמַּצִּילָה' (תנחומא תולדות ה). לְשְׁוָּאָה דְּחִילוּ עַל אוּמִין דְּעָלְמָא. להפיל פחד על אומות העולם, וּמָאן דִּמְצַפֶּה לְפוּרְקָנָא גָּרִים לִנְהִירוּ דְּיִתְתְּקַף יַתִּיר, וְגָרִים דְּחִילוּ יַתִּיר לְאוּמִּין דְּעָלְמָא. ומי שמקווה ומצפה לגאולה, גורם לאור העליון שיאיר יותר, וגורם שיפול פחד גדול יותר על האומות. בְּגִין כָּךְ אִלֵּין מִילִין מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא, לכן, אלא הדברים בענין הצפיה והקווי הארת השכינה, חיזוק המקווה, והפלת האימה על האומות מתחברים כאחד ורמוזים בפסוק, "לְכָל הַיָּד הַחֲזָקָה, וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה", בְּגִין כָּל יִשְׂרָאֵל עָבֵד לוֹן וַדַּאי, ובשביל כל ישראל עשה להם משה את התיקון הזה ודאי.