תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּמָנְיָא וּתְלָתִין דף קה

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּמָנְיָא וּתְלָתִין דף קה.

תָּגִין דָּא אִימָּא דִּקְיָימַת תָּגָא עַל רֵישָׁא דְּמַלְכָּא. בְּגִין כָּךְ הַאי וְהַאי אִצְטְרִיךְ. דִּנְקוּדּוֹת לְדַבְּרָא לְהוּ. תָּגִין לְקַשְּׁרָא לְהוּ בַּהֲדָהּ דְּלָא לְאִתְפָּרְשָׁא. בְּהוּ "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף" (דברים לב, יא), וּבְכֹלָּא אַחֲזֵי נִיקּוּדָא, אִימָּא דִּקְיָימַת בְּגוֹ בְּנָהָא. "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב" (יחזקאל א, יד). "רָצוֹא" בִבְהִילוּ בְּדָגֵשׁ מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה. "וָשׁוֹב" לְאִתְיַשְּׁבָא בְּאַתְרַיְיהוּ בְּרָפֶה מִסִּטְרָא דְּחֶסֶד.

וּבְזִמְנָא דְּעָאלוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא בְּחֵילָא דְּנִקּוּדִין עָאלוּ, מִסִּטְרָא דְּבִינָה. וְדָא "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה". וְיַרְדְּנָא אִתְבְּזַע קָמַיְיהוּ. אַמַּאי? אֶלָּא לְאַכְפְּיָא אִינוּן כְּנַעֲנָאֵי דְּשְָׁלְטוּ וְאִתְקָפוּ בֵּיהּ עַד הַהוּא זִמְנָא. וְכֵיוָן דְּאִתְבְּזַע מֵימוֹי, לָא שָׁלְטוּ וְאִתְּבָּרוּ אִינוּן דְּמִתְתַּקְּפֵי בֵּיהּ. וְאִי תֵּימָא אֵיךְ אִתְבְּזַע? אֶלָּא מִקַמֵּי אֲרוֹנָא אִתְבְּזַע. דְּיַרְדֵּן דָּא צַדִּיק, אֲרוֹנָא מָארֵי דִּילֵיהּ. וּבְשַׁעֲתָא דִּנְהוֹרִין עִלָּאִין שָׁלְטִין, אִינוּן דְּקַיְּימִין תְּחוֹתַיְיהוּ לָא אִתְחֲזוּן וְלָא מִתְתַּקְּפִין, אֶלָּא אִתְכַנְּעָן מִקַּמַּיְיהוּ. בְּגִין כָּךְ לְקַמֵּי אֲרוֹנָא אִתְבְּזַע יַרְדְּנָא. מִתַּמָּן נָטְלוּ אִינוּן אֲבָנִין מִתְּחוּת כַּפּוֹת כָּהֲנַיָּא. וְאִלֵּין נְקוּדִין דְּקַיְּימִין בְּגוֹ אַתְוָן, לְאַחֲזָאָה דִּמְחֵילָא דָּא אִתְתְּקָפוּ לְשַׁלְּטָאָה יִשְׂרָאֵל. דְּנִקּוּדִין אִינוּן אֲבָנִין עֲגִילִין וְדָא י', וּבְהוּ אִתְתְּקָפוּ בְּזִמְנָא דְּאִתְפַּשְׁטוּ לְדַבְּרָא אַתְוָן כִּרְעוּתַיְיהוּ. וְכֹלָּא בְּשׁוֹפָר דְּאִשְׁתְּכַח בַּהֲדַיְיהוּ מִסִּטְרָא דִּאִימָא. וְרָחָב אֲמָרַת "וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת" (יהושע ב, יב) לְאַחֲזָאָה שְׁלִטוּ דִּלְהוֹן. וְדָא ו' דְּבַהּ וִֹּ מִתְקַשְּׁרָן נְקוּדִין עֵילָּא וְתַתָּא וְאֶמְצָעִיתָא לְקַשְּׁרָא בַּהּ כֹּלָּא בְּקִישּׁוּרָא חֲדָא. וְדָא חוּלָקָא דְּיִשְׂרָאֵל וַדַּאי. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן.

וְהָא מט"ט שָׂרָא רַבָּא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' "בֵּית גֵּאִים יִסַּח יְהֹוָה וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה" (משלי טו, כה) הָכָא אִשְׁתְּמוֹדְעָן רָזִין עִלָּאִין לְמָארֵי חָכְמְתָא, בְּרָזָא דִּכְתִיב "גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים" (קהלת ז, יד). הָכָא תַּלְיָא רָזָא סִידּוּרָא דְּמַלְאֲכֵי עִלָאֵי הֵיאַךְ מִסְתַּדְּרָן לְפוּם רָזִין עִלָּאִין. תָּא חֲזֵי, שֶׁבַע הֵיכָלִין אִינוּן, וּבְהוּ קָיְימִין כַּמָּה מַלְאָכַיָּא נָטְרִין מַטְּרַתְהוֹן. אִלֵּין מִלְּגַו וְאִלֵּין מִלְּבַר. וְרָזָא דָּא כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם, דְּכֹלָּא אִתְחָזֵי בְּרָזָא דְבֵי מַקְדְּשָׁא, סִידּוּרָא דְּדַרְגִין כִּדְקָא יָאוּת. וְרָזָא דָּא כ"ד מִשְׁמְרוֹת אִינוּן לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם וְכֹלָּא בְּרָזָא עִלָּאָה. דִּבְכַמָּה סְדָרִין אִסְתְּדָרוּ מְשָׁרְיָין עִלָּאִין כָּל חַד לְפוּם רָזִין דְּאִצְטְרִיכוּ. אִית סִידּוּרָא דְּמַלְאָכִין לְפוּם דַּרְגַיְיהוּ. וְאִית סִידּוּרָא לְפוּם פּוּלְחָנָא דְּאִתְחֲזֵי.


ביאור נופת צופים.

> תגין וניקודות גילוי הנהגת אימא על זו"ן ועל האותיות.

תָּגִין דָּא אִימָּא דִּקְיָימַת תָּגָא עַל רֵישָׁא דְּמַלְכָּא. בְּגִין כָּךְ הַאי וְהַאי אִצְטְרִיךְ. התגין זו אימא שעומדת לכתר על ראש המלך / ז"א, לכן צריך גם את הניקודות וגם את התגין, דִּנְקוּדּוֹת לְדַבְּרָא לְהוּ. תָּגִין לְקַשְּׁרָא לְהוּ בַּהֲדָהּ דְּלָא לְאִתְפָּרְשָׁא. הניקודות הן להנהיג אותם, תדין, הם לקשור אותם אליה כדי שלא יפרדו. ובהם, בְּהוּ "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף" (דברים לב, יא) הנשר היא אימא גוזליו הם זו"ן וגם האותיות, וּבְכֹלָּא אַחֲזֵי נִיקּוּדָא, אִימָּא דִּקְיָימַת בְּגוֹ בְּנָהָא. והכל מתגלה בניקוד שהיא סוד אימא שעומדת על בניה. "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב" (יחזקאל א, יד). "רָצוֹא" בִבְהִילוּ בְּדָגֵשׁ מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה רצוא – בבהלה, ניקוד דגש שהוא מצד הגבורה. "וָשׁוֹב" לְאִתְיַשְּׁבָא בְּאַתְרַיְיהוּ בְּרָפֶה מִסִּטְרָא דְּחֶסֶד, "ושוב" להתיישב במקומם ברפה מצד החסד.

> סוד קריעת הירדן ע"י גילוי יסוד אבא.

וּבְזִמְנָא דְּעָאלוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא בְּחֵילָא דְּנִקּוּדִין עָאלוּ, מִסִּטְרָא דְּבִינָה. בזמן שנכנסו ישראל לארץ ישראל, בכח סוד הניקודים נכנסו, מצד הבינה. וזה וְדָא "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה". וְיַרְדְּנָא אִתְבְּזַע קָמַיְיהוּ. אַמַּאי? אֶלָּא לְאַכְפְּיָא אִינוּן כְּנַעֲנָאֵי דְּשְָׁלְטוּ וְאִתְקָפוּ בֵּיהּ עַד הַהוּא זִמְנָא. והירדן נקרע לפניהם. מדוע? אלא כדי לכפות את הכנעני שהתחזקו בירדן עד אותו הזמן, כי הירדן רומז לב' אופנים: גם ליסוד שהוא המוביל את מי הנהר, וגם לג"ר דקלי' נוגה שלפעמים הן בקדושה ולפעמים להיפך, וְכֵיוָן דְּאִתְבְּזַע מֵימוֹי, לָא שָׁלְטוּ וְאִתְּבָּרוּ אִינוּן דְּמִתְתַּקְּפֵי בֵּיהּ. וכיוון שנבקעו מימיו שהם ההרחקה של הקלי' מהקדושה וכפייתם, לא שלטו יותר הקליפות ונשברו אלה הכנענים והעמים שבארץ שהתחזקו בהם. וְאִי תֵּימָא אֵיךְ אִתְבְּזַע? אֶלָּא מִקַמֵּי אֲרוֹנָא אִתְבְּזַע. דְּיַרְדֵּן דָּא צַדִּיק, אֲרוֹנָא מָארֵי דִּילֵיהּ.  ואם תשאל, איך נקרע? אלא מלפני הארון נקרע, שירדן הוא הצדיק / יסוד, הארון הרומז ליסוד אבא הוא אדונו. וּבְשַׁעֲתָא דִּנְהוֹרִין עִלָּאִין שָׁלְטִין, אִינוּן דְּקַיְּימִין תְּחוֹתַיְיהוּ לָא אִתְחֲזוּן וְלָא מִתְתַּקְּפִין, אֶלָּא אִתְכַנְּעָן מִקַּמַּיְיהוּ. ובשעה שהאורות העליונים שולטים, אלא שעומדים תחתם לא נראים ולא מתחזקים אלא נכנעים מלפניהם. בְּגִין כָּךְ לְקַמֵּי אֲרוֹנָא אִתְבְּזַע יַרְדְּנָא. לכן, מלפני הארון שהוא יסוד אבא נבקע הירדן שהוא היסוד. מִתַּמָּן נָטְלוּ אִינוּן אֲבָנִין מִתְּחוּת כַּפּוֹת כָּהֲנַיָּא. ומשם נטלו את האבנים מתחת כפות רגלי הכהנים, וְאִלֵּין נְקוּדִין דְּקַיְּימִין בְּגוֹ אַתְוָן, לְאַחֲזָאָה דִּמְחֵילָא דָּא אִתְתְּקָפוּ לְשַׁלְּטָאָה יִשְׂרָאֵל ואלו האבנים רומזים לניקודין שעומדים בתוך האותיות, להראות שמכוח זה של האורות העליונים, מתחזקים ישראל לשלוט. דְּנִקּוּדִין אִינוּן אֲבָנִין עֲגִילִין וְדָא י', וּבְהוּ אִתְתְּקָפוּ בְּזִמְנָא דְּאִתְפַּשְׁטוּ לְדַבְּרָא אַתְוָן כִּרְעוּתַיְיהוּ. הניקודין הם אבנים עגולות והם צורת י' ובהם התחזקו, בזמן בזמן שהתפשטו להנהיג את האותיות כרצונם, וְכֹלָּא בְּשׁוֹפָר דְּאִשְׁתְּכַח בַּהֲדַיְיהוּ מִסִּטְרָא דִּאִימָא. והכל נעשה מכח השופר שנמצא עימן והוא מצד אימא כידוע. וְרָחָב בענין יריחו אֲמָרַת "וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת" (יהושע ב, יב) לְאַחֲזָאָה שְׁלִטוּ דִּלְהוֹן, להראות השלטון שלהם. וְדָא ו' דְּבַהּ וִֹּ מִתְקַשְּׁרָן נְקוּדִין עֵילָּא וְתַתָּא וְאֶמְצָעִיתָא לְקַשְּׁרָא בַּהּ כֹּלָּא בְּקִישּׁוּרָא חֲדָא. וזו האות ו' שבו קשורים ג' ניקודין כזה וִֹּ  למעלה למטה ובאמצעיתה, לקושר בה הכל בקשר אחד, וְדָא חוּלָקָא דְּיִשְׂרָאֵל וַדַּאי. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן, וזה חלקם של ישראל, אשרי חלקם.

> סדרי המלאכים, מדרגותם ועבודתם.

וְהָא מט"ט שָׂרָא רַבָּא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' והנה מט"ט שרא רבא בא, פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל, "בֵּית גֵּאִים יִסַּח יְהֹוָה וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה" (משלי טו, כה) הָכָא אִשְׁתְּמוֹדְעָן רָזִין עִלָּאִין לְמָארֵי חָכְמְתָא, בְּרָזָא דִּכְתִיב, כאן נודעים סודות עליונים לבעלי החכמה, בסוד הכתוב "גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים" (קהלת ז, יד). הָכָא תַּלְיָא רָזָא סִידּוּרָא דְּמַלְאֲכֵי עִלָאֵי הֵיאַךְ מִסְתַּדְּרָן לְפוּם רָזִין עִלָּאִין. כאן תלוי סוד סדריהם של המלאכים העליונים, איך מסתרים לפי הסודות העליונים.

תָּא חֲזֵי, שֶׁבַע הֵיכָלִין אִינוּן, וּבְהוּ קָיְימִין כַּמָּה מַלְאָכַיָּא נָטְרִין מַטְּרַתְהוֹן. אִלֵּין מִלְּגַו וְאִלֵּין מִלְּבַר. בוא וראה, שבע היכלות הם, ובהם עומדים כמה מלאכים שומרים משמרתם, אלה מבפנים ואלה מבחוץ. וְרָזָא דָּא כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם, דְּכֹלָּא אִתְחָזֵי בְּרָזָא דְבֵי מַקְדְּשָׁא, סִידּוּרָא דְּדַרְגִין כִּדְקָא יָאוּת. וזה בסוד כהנים ולוים, והכל נראה בסוד סדרי בית המקדש, שהיה כסדרי מדרגות העליונות כמו שראוי, וְרָזָא דָּא כ"ד מִשְׁמְרוֹת אִינוּן לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם וְכֹלָּא בְּרָזָא עִלָּאָה. וסוד זה, כ"ד משמרות הם לכהנים וללוים והכל בסוד עליו כנגד כ"ד צירופי שם אדנ"י, דִּבְכַמָּה סְדָרִין אִסְתְּדָרוּ מְשָׁרְיָין עִלָּאִין כָּל חַד לְפוּם רָזִין דְּאִצְטְרִיכוּ. שכמה סדרים הסתדרו המחנות העליונות, כל אחד לפי הסודות שהוצרכו. אִית סִידּוּרָא דְּמַלְאָכִין לְפוּם דַּרְגַיְיהוּ. יש סדרי מלאכים לפי מדרגתם, וְאִית סִידּוּרָא לְפוּם פּוּלְחָנָא דְּאִתְחֲזֵי ויש סדרים לפי עבודתם הראויה.