תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּמָנְיָא וּתְלָתִין דף קי

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּמָנְיָא וּתְלָתִין דף קי.

תָּא חֲזֵי, הַהוּא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא אִיהוּ שָׁרְשָׁא דְּכָל דַּרְגִּין, דְּכֻלְּהוּ דַּרְגִּין נָפְקִין מִינֵּיהּ. וּכְגַוְנָא דְּאִיהוּ אָנִיעַ לְהוּ מִלְּגַו, הָכִי אִינוּן עָבְדִין עוֹבְדִין. וּבְשַׁעֲתָא דְּמִסְתַּלְקָן דְּלָא לְמֶעְבַּד, לְאָן אֲתַר מִסְתַּלְּקָן? אֶלָּא לְגַבֵּי מְקוֹרָא עִלָּאָה דְּנָפְקוּ מִינֵּיהּ וְדָא א'. כֹּלָּא אִיהוּ אוֹ"י.

וּלִזְמַנִּין דִּאִסְתַּלְקוּ א"י מֵאֶ'הֱיֶ'ה, י"ו מֵהֲוָיָ'ה, כֹּלָּא אִיהוּ אוֹי. אִלֵּין תְּלָת אַתְוָן דִּאִסְתַּלְקוּ. וְאִשְׁתְּאַר ה"ה ה"ה, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "הֵילִילוּ הָהּ לַיּוֹם" (יחזקאל ל, ב). וּלְזִמְנָא אִסְתְּלַק י' מֵאֶהֱיֶ'ה וְי' מֵהֲוָיָ'ה וְאִשְׁתְּאַר אה"ה הו"ה, כְּגוֹן "הֹוָה עַל הֹוָה" (יחזקאל ז, כו). אֲבָל הָכָא אוֹי וַדַּאי, דָּא ו' דְּאִסְתַּלַּק בְּקַדְמִיתָא לְבָתַר י'. וְרָזָא דָּא "וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר" (הושע יא, ט) 'לֹא אָבֹא בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה עַד שֶׁאָבֹא' (תענית ה') וְכוּ'. אַמַּאי? אֶלָּא 'אוֹי לַמֶּלֶךְ שֶׁהִגְלָה אֶת בָנָיו' (ברכות ג), דִּבְנִין אִינוּן דְּגָרְמִין חִיבּוּרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, דְּאִינוּן מ"ן דִּשְׁכִינְתָּא. וְכֵיוָן דְּאִלֵּין לָא קָיְימִין – חִיבּוּרָא לָא אִשְׁתְּכַח. בְּגִין כָּךְ 'אוֹי לַמֶּלֶךְ שֶׁהִגְלָה אֶת בָּנָיו' (שם), דְּ'אֵין מֶלֶךְ בְּלֹא עַם' (פרקי דרבי אליעזר ג). דְּאֵין מֶלֶךְ בְּלֹא מַלְכוּת וְאֵין מַלְכוּת בְּלֹא עַם. וְלָקֳבֵל דָּא 'אוֹי לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שֻׁלְחַן' (ברכות ג) וְכוּ', דְּכֵיוָן דְּקַיְּימִין לְבַר מִשְּׁכִינְתָּא דְּאִיהִי שֻׁלְחַן, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתְּכַח רָחִיק מִינַּיְיהוּ. אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְהֹוָה" (תהלים קמז, ב) וְכוּ'. בְּמַאי בּוֹנֵה? אֵלָא רָזָא דָּא "וְכָל בָּנַיִךְ" (ישעיהו נד, יג) 'אַל תִּקְרֵי בָּנָיִךְ אֶלָּא בּוֹנָיִךְ' (שבת סד). דְּיִשְׂרָאֵל אִינוּן בִנְיָנָא מַמָּשׁ דִּשְׁכִינְתָּא. בְּגִין כָּךְ "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְהֹוָה" (תהלים קמז, ב) בְּקַדְמִיתָא. כְּדֵין "נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס" (שם), לְאַהַדְרָא לְהוּ לְאַתְרַיְיהוּ.

וְעוֹד, 'הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶּׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ' (כתובות קי), דָּא שְׁמָא קַדִּישָׁא כְּסוּתָא דְּנִשְׁמָתָא, דְּבֵיהּ "לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ" (שמות כא, ח). דְּבְגִינַהּ סִטְרָא אַחֲרָא לָא יָכְלִין לְאִתְקָרְבָא לְגַבָּהּ. וּמָאן דְּאִיהוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ סִטְרָא אַחֲרָא שָׁלְטִין עַל נִשְׁמָתֵיהּ כְּמַאן דְּלֵית לֵיהּ אֱלוֹהַּ. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי "כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע" (ישעיהו סא, י). וּבְגִין חוֹבָא דְּעֵגֶל כְּתִיב "וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב" (שמות לג, ו) וְדָא לְבוּשָׁא דְּאִתְּמָר, וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי "כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע" (ישעיהו סא, י), דָּא לְבוּשָׁא דְּאִתְּמָר. "כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר" (ישעיהו סא, י), דִּבְזִמְנָא דְּחוֹבָא גָּרִים כְּתִיב "וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם" (בראשית ג, ז) לְעֵילָא וִלְתַתָּא. וּבְזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא, "כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע" (ישעיהו סא, י) לְתַתָּא. "כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר" (ישעיהו סא, י) לְעֵילָא. כְּדֵין "כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְהֹוָה" (ישעיהו סא, ט) זֶרַע דְּגָרְמִין מְשִׁיכוּ דְּבִרְכָּאָן לְעֵילָא מִמַּלְכָּא קַדִּישָׁא וַדַּאי. כָּל רוֹאֵיהֶם יַכִּירוּם, בִּנְהוֹרָא עִלָּאָה דְּאִתְנָהִיר עֲלַיְיהוּ מִגּוֹ יִחוּדָא עִלָּאָה. "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) וַדַּאי. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵין וְעָלְמָא דְּאָתֵי.


ביאור נופת צופים.

> א' עליונה עתיקא קדישא פועלת בפנימיות העולמות והם נפעלים ממנה.

תָּא חֲזֵי, הַהוּא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא אִיהוּ שָׁרְשָׁא דְּכָל דַּרְגִּין, דְּכֻלְּהוּ דַּרְגִּין נָפְקִין מִינֵּיהּ. בוא וראה, ההוא עתיקא קדישא שהוא הראש הנעלם של אריך אנפין, הוא השורש לכל המדרגות, וכל המדרגות יוצאים ממנו, וּכְגַוְנָא דְּאִיהוּ אָנִיעַ לְהוּ מִלְּגַו, הָכִי אִינוּן עָבְדִין עוֹבְדִין. וכמו שהוא מניע אותם מפנימיותם, כך הם פועלים מעשיהם. וּבְשַׁעֲתָא דְּמִסְתַּלְקָן דְּלָא לְמֶעְבַּד, לְאָן אֲתַר מִסְתַּלְּקָן? אֶלָּא לְגַבֵּי מְקוֹרָא עִלָּאָה דְּנָפְקוּ מִינֵּיהּ וְדָא א'. כֹּלָּא אִיהוּ אוֹ"י ובשעה שאלו המדרגות מסתלקים בגלל מעשי התחתונים ולא פועלים, לאיזה מקום הם מסתלקים? אלא לגבי המקור העליון שיוצאו ממנו שהוא עתיקא קדישא והוא א', ובחיבור א' עם ו"י שהם המדרגות שחדלו לפעול זה או"י.

> סוד או"י, הו"ה, ותיקונן ע"י בונייך.

וּלִזְמַנִּין דִּאִסְתַּלְקוּ א"י מֵאֶ'הֱיֶ'ה, י"ו מֵהֲוָיָ'ה, כֹּלָּא אִיהוּ אוֹי. ולפעמים הסתלקו: א"י משם אהי"ה, י"ו משם הוי"ה ב"ה – שהם האותיות הזכריות המשפיעות בשני השמות, והם אבא ואימא מהם יורד השפע – חיבור האותיות שהסתלקו עולה או"י. אִלֵּין, תְּלָת אַתְוָן דִּאִסְתַּלְקוּ, וְאִשְׁתְּאַר ה"ה ה"ה, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ אלה שלושת האותיות שהסתלקו מב' השמות ונשארו האותיות ה"ה ה"ה, וזה סוד הפסוק שנאמר בו "הֵילִילוּ הָהּ לַיּוֹם" (יחזקאל ל, ב).

וּלְזִמְנָא אִסְתְּלַק י' מֵאֶהֱיֶ'ה וְי' מֵהֲוָיָ'ה וְאִשְׁתְּאַר אה"ה הו"ה, ולפעמים, כפי המעשים, מסתלקת י' משם אהי"ה ומשם הויה ב"ה ונשארים האותיות אה"ה הו"ה,  כְּגוֹן "הֹוָה עַל הֹוָה" (יחזקאל ז, כו). אֲבָל הָכָא אוֹי וַדַּאי, דָּא ו' דְּאִסְתַּלַּק בְּקַדְמִיתָא לְבָתַר י'. אבל כאן, משאר או"י שהוא סילוק גדול יותר, וזה שאות ו' הסתלקת בתחילה בגלל המעשים ולאחר מכן הסתלקה אות י' שהיא המורידה את השפע לו'. וזה סוד הפסוקים וְרָזָא דָּא "וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר" (הושע יא, ט) 'לֹא אָבֹא בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה עַד שֶׁאָבֹא' (תענית ה') וְכוּ'. אַמַּאי? מדוע? אֶלָּא 'אוֹי לַמֶּלֶךְ שֶׁהִגְלָה אֶת בָנָיו' (ברכות ג), דִּבְנִין אִינוּן דְּגָרְמִין חִיבּוּרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, דְּאִינוּן מ"ן דִּשְׁכִינְתָּא. וְכֵיוָן דְּאִלֵּין לָא קָיְימִין – חִיבּוּרָא לָא אִשְׁתְּכַח. שהבנים הם אלה הגורמים ליחוד קודשא ב"ה ושכינתא, שהם מעלים מיין נוקבין לשכינתא ומכוחם היא עולה ליחוד וקבלת שפע, וכיוון שאלה לא קיימים, היחוד לא נמצא, לכן נאמר בְּגִין כָּךְ 'אוֹי לַמֶּלֶךְ שֶׁהִגְלָה אֶת בָּנָיו' (שם) בגלל כשהבנים בגלות לא עולה מ"ן וזה גורם למלך להתרחק מהם ומהשכינה, וכן, דְּ'אֵין מֶלֶךְ בְּלֹא עַם' (פרקי דרבי אליעזר ג). דְּאֵין מֶלֶךְ בְּלֹא מַלְכוּת וְאֵין מַלְכוּת בְּלֹא עַם אין מלך בלי מלכות שהיא השכינה, ואין מלכות בלי עם. וְלָקֳבֵל דָּא כנגד זה מבכה הכתוב והזכיר אוי, 'אוֹי לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שֻׁלְחַן' (ברכות ג) וְכוּ', דְּכֵיוָן דְּקַיְּימִין לְבַר מִשְּׁכִינְתָּא דְּאִיהִי שֻׁלְחַן, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתְּכַח רָחִיק מִינַּיְיהוּ.  כיון שנמצאים מחוץ לשכינה שהיא מכונה בשם שולחן בגלות, נמצא הקב"ה רחוק מהם. אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי אבל לעתיד לבוא נאמר "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְהֹוָה" (תהלים קמז, ב) וְכוּ'. בְּמַאי במה בּוֹנֵה? אֵלָא רָזָא דָּא אלא זה סוד הדיוק שדרשו בפסוק "וְכָל בָּנַיִךְ" (ישעיהו נד, יג) בָּנַיִךְ הם בני השכינה, ודייקו, 'אַל תִּקְרֵי בָּנָיִךְ אֶלָּא בּוֹנָיִךְ' (שבת סד). דְּיִשְׂרָאֵל אִינוּן בִנְיָנָא מַמָּשׁ דִּשְׁכִינְתָּא. שישראל הם ממש בניינה של השכינה, לכן, אומר בְּגִין כָּךְ "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְהֹוָה" (תהלים קמז, ב) בְּקַדְמִיתָא בתחילה. כְּדֵין "נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס" (שם), לְאַהַדְרָא לְהוּ לְאַתְרַיְיהוּ. ומיד בבנין השכינה נאמר של הבנים "נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס" להשיב אותם למקומם.

> אלוה – לבוש הנשמה נעדר בגלות ונשלטת ע"י הס"א. ובגאולה תחזור בבחינת בגדי ישע.

וְעוֹד, 'הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶּׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ' (כתובות קי), דָּא שְׁמָא קַדִּישָׁא כְּסוּתָא דְּנִשְׁמָתָא. זה השם הקדוש אֱלוֹהַּ – הוא לבוש הנשמה, ובו נאמר. דְּבֵיהּ "לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ" (שמות כא, ח). דְּבְגִינַהּ סִטְרָא אַחֲרָא לָא יָכְלִין לְאִתְקָרְבָא לְגַבָּהּ. בגלל זה הלבוש, הסטרא אחרא שהם "עם נוכרי" לא יכולים להתקרב אליה. וּמָאן דְּאִיהוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ סִטְרָא אַחֲרָא שָׁלְטִין עַל נִשְׁמָתֵיהּ כְּמַאן דְּלֵית לֵיהּ אֱלוֹהַּ. ומי שהוא בחוץ לארץ, סטרא אחרא שולטין על נשמתו, כמי שאין לו את הלבוש הזה – אלוה, המגן על נשמתו, וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי ולעתיד לבוא "כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע" (ישעיהו סא, י) תתבטל הסטרא אחרא וממילא לא ישלטו על נשמתו. וּבְגִין חוֹבָא דְּעֵגֶל כְּתִיב ובגלל חטא העגל כתוב "וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב" (שמות לג, ו) וְדָא לְבוּשָׁא דְּאִתְּמָר, לפני חטא העגל התבטלה שליטת הס"א, ואם לא היו חוטאים ונכנסים לארץ, היתה אובדת הס"א לגמרי מן העולם. אבל בגלל החטא, הוסר מהם הלבוש הזה. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי ולעתיד לבוא "כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע" (ישעיהו סא, י), דָּא לְבוּשָׁא דְּאִתְּמָר יחזור הלבוש הזה שהוא ככתר בראשו של החתן "כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר" (ישעיהו סא, י). דִּבְזִמְנָא דְּחוֹבָא גָּרִים כְּתִיב ובזמן שגרם חטא אדם הראשון נאמר "וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם" (בראשית ג, ז) היו ערומים מזה הלבוש לְעֵילָא וִלְתַתָּא למעלה באורות העליונים שנחשכו, ולמטה בנפילת העולמות ונבראיהם. וּבְזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא, ובזמן הגאולה "כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע" (ישעיהו סא, י) לְתַתָּא יותקנו העולמות תחתונים ונבראיהם כקודם החטא. "כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר" (ישעיהו סא, י) לְעֵילָא ובעליונים תעלה השכינה להיות כתר בראשו של החתן שהוא ז"א. כְּדֵין ויעלה קרנם של ישראל ויאמר בהם "כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְהֹוָה" (ישעיהו סא, ט) זֶרַע דְּגָרְמִין מְשִׁיכוּ דְּבִרְכָּאָן לְעֵילָא מִמַּלְכָּא קַדִּישָׁא וַדַּאי. זרע קודש שגורמים המשכת הברכות מלמעלה מהמלך הקדוש / ז"א ודאי. "כָּל רוֹאֵיהֶם יַכִּירוּם," בִּנְהוֹרָא עִלָּאָה דְּאִתְנָהִיר עֲלַיְיהוּ מִגּוֹ יִחוּדָא עִלָּאָה. בהארה העליונה שתאיר עליהם מתוך היחוד העליון של זו"ן, "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) וַדַּאי. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵין וְעָלְמָא דְּאָתֵי. אשרי חלקם של ישראל בעולם הזה ובעולם הבא.