תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חַמְשִׁין וְחַמְשָׁא דף קמט

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חַמְשִׁין וְחַמְשָׁא דף קמט.

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא חַמְשִׁין וְחַמְשָׁא

וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה דָּא תִּיקּוּנָא דְּחוֹבָא דְּקַיִן. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) תִּיקּוּנָא דְּחוֹבָא דְּאָדָם. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּחָב אָדָם גָּרִים לְסִטְרָא אַחֲרָא לְאִתְפַּשְׁטָא. כֵּיוָן דְּחָב קַיִן גָּרִים לַהּ לְשַׁלְּטָאָה עַל סְטַר קַדִּישָׁא. לְזִמְנָא דְּאָתֵי כֹּלָּא יִתְתְּקַן, וְדָא "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה", לְאַהַדְרָא סְטַר קַדִּישָׁא עַל תּוּקְפֵּיהּ דְּלָאו לְאִשְׁתַּעְבְּדָא תְּחוֹת סְטַר מְסָאֲבָא. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", לְאַהַדְרָא מִילִין לְאַתְרַיְיהוּ בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים.

וְהָא מט"ט שָׂרָא רַבָּא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי" (ישעיהו מג, כא) אִלֵּין יִשְׂרָאֵל. וְרָזָא דָּא "גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (שמואל ב' ז, כג) וְדָא "זוּ". ז' דָּא שְׁכִינְתָּא, ו' דָּא צַדִּיק. מִגּוֹ יִחוּדָא דִּלְהוֹן נָפְקִין יִשְׂרָאֵל. בְּגִין כָּךְ "תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מג, כא), לְאַתְקָנָא לַהּ לִשְׁכִינְתָּא. דְּהָא בְּגִין כָּךְ תִּיקּוּנָא דָּא לְהוּ אִתְמְסַר וְלָא לְאַחֲרָא. וְעֵרֶב רַב בְּזִמְנָא דְּעָבְדוּ עֵגֶל, הָא אִתְּמָר דְּאַפְרִידוּ בֵּין שֵׁשׁ לְשֶׁבַע. כֹּלָּא בְּגִין לְמֵיהַב תּוּקְפָּא לְאִמָּהוֹן חַיַּיבְתָּא דָּא לִּילִית שִׁפְחָה בִּישָׁא. וְרָזָא דָּא "אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה" (יחזקאל כו, ב). "וְעֵגֶל" דָּא ק"ב כְּגַוְנָא דָּא מ"ו ל"ז י"ט. "מַסֵּכָה" אִלֵּין ק"כ צֵירוּפִין דֶּאֱלֹהִים וְה' אַתְוָן דִּילֵיהּ. בְּגִין דִּבְכֹלָּא אִתְאֲחִידוּ בהוי"ה וּבֶאֱלֹהִים.

אֲבָל תָּא חֲזֵי רָזָא עִלָּאָה, וַדַּאי לוּחוֹת אֶבֶן מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא וְדָא אֱלֹהִים. אֲבָל אֶבֶן דָּא ב"ן דְּאִזְדְּמַן לָקֳבֵל תְּלָת דְּשַׁרְיָין עֲלֵיהּ, וְאִינּוּן ע"ב ס"ג מ"ה. וְאִלֵּין אַתְוָן דְּחֲקִיקִין בְּלוּחַיָּא. כֵּיוָן דְּחָאבוּ עֵרֶב רַב אַעַבְרוּ הַאי ב"ן מֵאַתְרֵיהּ. בְּמַאי? אֶלָּא אִינוּן בֵּאלֹהִים אִתְאֲחִידוּ וַדַּאי, וּמִתַּמָּן אִתְתְּקָפוּ לְאַעַבְרָא הַאי ב"ן מֵאַתְרֵיהּ. וּמֵאִינּוּן ע"ב ס"ג מ"ה נָפַק לְבַר הַהוּא ק"ב דְּאִיהוּ קַב חָרוּבִין וְדָא עֵגֶל. כְּדֵין אַתְוָן פָּרְחוּ מֵאִינּוּן לוּחוֹת, וְלוּחוֹת אִתְבָּרוּ. כְּדֵין אִתְהַדַּר חוֹבָא דְּאָדָם לְאַתְרֵיהּ, וְגָרְמוּ לְסִטְרָא אַחֲרָא לְאִתְפַּשְׁטָא בְּעָלְמָא. כְּדֵין מוֹתָא דְּאִתְעַבְּרַת – תֵּבַת, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן" (תהלים פב, ז). לְבָתַר בַּמְּרַגְּלִים תָּבוּ לְאַתְקְפָא סִטְרָא אַחֲרָא יַתִּיר וּכְדֵין חוֹבָא דְּקַיִן אִתְהַדַּר לְאַתְרֵיהּ, וַאֲתַר אֶתְיָהִיב לְסִטְרָא אַחֲרָא לְשַׁלְּטָאָה עַל קוּדְשָׁא. בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְגַזְרָת גְּזֵרָה לְאִתְחָרְבָא בֵּי מַקְדְּשָׁא וְהָא אִתְּמָר. וְאִינּוּן בְּמַדְבְּרָא מִיתוּ, בְּגִין דְּתָמָן יִתְדַּכּוּן מִמְּסָאֲבוּתָא דְּאִתְתַּקַּף עֲלַיְיהוּ. וְרָזָא דָּא "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ" (במדבר יד, לה), תָמִים וַדַּאי. אֲבָל בְּגִין כָּךְ "וְשָׁם יָמֻתוּ" (שם), דְּהָא מוֹתָא תָּמָן אִצְטְרִיכַת לְהוּ בְּגִין לְאִתְדַכָּאָה. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כָּל אִלֵּין חוֹבִין יִתְתַּקְּנוּן כַּחֲדָא. "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) וַדַּאי. וְעוֹד "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דָּא רָזָא דִּקְרָבָא. וְדָא:


ביאור נופת צופים.

> תוצאת חטאם של אדם הראשון וקין.

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא תִּיקּוּנָא דְּחוֹבָא דְּקַיִן זה תיקון חטאו של קין. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) תִּיקּוּנָא דְּחוֹבָא דְּאָדָם הוא תיקון חטאו של אדם הראשון. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּחָב אָדָם גָּרִים לְסִטְרָא אַחֲרָא לְאִתְפַּשְׁטָא. בוא וראה, בשעה שחטא האדם, גרם לסטרא אחרא להתפשט, כיון שלכתחילה נבראה הס"א כדי לאפשר בחירה, ואם היה האדם בוחר לא לחטוא – היתה מתבטלת בכניסת השבת ועוברת מהעולם. כֵּיוָן דְּחָב קַיִן גָּרִים לַהּ לְשַׁלְּטָאָה עַל סְטַר קַדִּישָׁא. כיון שחטא קין, גרם לסטרא אחרא לשלוט על צד הקדושה, דהיינו גרם לשכינה לרדת ממקומה ולרדת לתוך הקליפה כדי להציל את הנשמות שנפלו לתוכה, וזה נחשב כאילו שולטת הטומאה על הקדושה. לְזִמְנָא דְּאָתֵי כֹּלָּא יִתְתְּקַן, ולעתיד לבוא הכל יתוקן, וזה, וְדָא "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה", לְאַהַדְרָא סְטַר קַדִּישָׁא עַל תּוּקְפֵּיהּ דְּלָאו לְאִשְׁתַּעְבְּדָא תְּחוֹת סְטַר מְסָאֲבָא. להשיב את חוזקה של צד הקדושה, שלא תשתעבד יותר תחת צד הטומאה, בגלל שלא יהיו יותר חוטאים ותשוב השכינה למקומה. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", לְאַהַדְרָא מִילִין לְאַתְרַיְיהוּ בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים. להשיב הדברים למקומם בתיקון שלם.

> רק ישראל גורמים לתיקון השכינה וליחדה בקב"ה.

וְהָא מט"ט שָׂרָא רַבָּא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' והנה מט"ט שרא רבא בא, פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי" (ישעיהו מג, כא) אִלֵּין עַם זוּ אלה הם יִשְׂרָאֵל יָצַרְתִּי לִי. וזה סוד וְרָזָא דָּא "גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (שמואל ב' ז, כג) וְדָא והסוד רמוז במילה "זוּ": ז' דָּא היא שְׁכִינְתָּא, ו' דָּא הוא צַדִּיק. מִגּוֹ יִחוּדָא דִּלְהוֹן נָפְקִין יִשְׂרָאֵל. מתוך היחוד שלהם יוצאים ישראל. בְּגִין כָּךְ "תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מג, כא) יספרו 'מלשון ואשה מספרת עם בעלה' והוא סוד היחוד, לְאַתְקָנָא לַהּ לִשְׁכִינְתָּא. לתקן את השכינה. דְּהָא בְּגִין כָּךְ תִּיקּוּנָא דָּא לְהוּ אִתְמְסַר וְלָא לְאַחֲרָא. שהרי בגלל כך, התיקון הזה נמסר להם ולא לאחרים.

> הערב רב פגמו בשמות הוי"ה אלהי"ם וינקו מדינהם.

וְעֵרֶב רַב בְּזִמְנָא דְּעָבְדוּ עֵגֶל, הָא אִתְּמָר דְּאַפְרִידוּ בֵּין שֵׁשׁ לְשֶׁבַע. וערב רב בזמן שעשו את העגל, נאמר שם שהפרידו בין שש לשבע, וזה רומז שהפרידו בין היסוד שהוא הספירה השישית של ז"א לבין המלכות שהיא השביעית ודגרמו לה להישאר יבשה וחרבה. כֹּלָּא בְּגִין לְמֵיהַב תּוּקְפָּא לְאִמָּהוֹן חַיַּיבְתָּא דָּא לִּילִית שִׁפְחָה בִּישָׁא. כל מעשיהם של הערב רב היו כדי לחזק את אמם הרשעה – ליל' השפחה הרעה, וזה סוד וְרָזָא דָּא "אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה" (יחזקאל כו, ב) שהתמלאה הסטרא אחרא בשפע כתוצאה מחורבן מדרגות הקדושה. "וְעֵגֶל" דָּא ק"ב כְּגַוְנָא דָּא מ"ו ל"ז י"ט ועגל הוא גימ' ק"ב עה"כ שהם ג' מילואים של ג' היו"ת דע"ב ס"ג מ"ה: ודייוי, ודיאוי, ודאאוא. "מַסֵּכָה" אִלֵּין עולה בגימ' ק"כ צֵירוּפִין דֶּאֱלֹהִים וְה' אַתְוָן דִּילֵיהּ. שהם ק"כ צירופים של שם אלהי"ם יחד עם ה' אותיות שלו, בְּגִין דִּבְכֹלָּא אִתְאֲחִידוּ בהוי"ה וּבֶאֱלֹהִים, בגלל שבכל שנאחזו וינקו ממילואי ההויו"ת ודיני שם אלהי"ם.

> האותיות דעסמ"ב נשאו את הלוחות, ובטא העגל פרחו, ולכן הלוחות נפלו ונשברו.

אֲבָל תָּא חֲזֵי רָזָא עִלָּאָה, וַדַּאי לוּחוֹת אֶבֶן מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא וְדָא אֱלֹהִים. אבל בוא וראה סוד עליון, ודאי לוחות האבן הם מצד שכינה והיא אלהי"ם. אֲבָל אֶבֶן דָּא ב"ן דְּאִזְדְּמַן לָקֳבֵל תְּלָת דְּשַׁרְיָין עֲלֵיהּ, וְאִינּוּן ע"ב ס"ג מ"ה. אבל אב"ן הוא שם הוי"ה במילוי ההי"ן הנקרא שם ב"ן, שמזומן לקבל שלושה הויו"ת שעומדות עליו, והם ע"ב, ס"ג ומ"ה.  וְאִלֵּין אַתְוָן דְּחֲקִיקִין בְּלוּחַיָּא. ואלו האותיות שחקוקות בלוחות האבן. כֵּיוָן דְּחָאבוּ עֵרֶב רַב אַעַבְרוּ הַאי ב"ן מֵאַתְרֵיהּ. כיון שחטאו הערב רב, העבירו את שם ב"ן ממקומו. בְּמַאי? אֶלָּא אִינוּן בֵּאלֹהִים אִתְאֲחִידוּ וַדַּאי, וּמִתַּמָּן אִתְתְּקָפוּ לְאַעַבְרָא הַאי ב"ן מֵאַתְרֵיהּ. במה? אלא הערב רב נאחזו בדיני שם אלהי"ם ודאי, ומשם התחזקו להעביר את זה השם ב"ן ממקומו, וּמֵאִינּוּן ע"ב ס"ג מ"ה נָפַק לְבַר הַהוּא ק"ב דְּאִיהוּ קַב חָרוּבִין וְדָא עֵגֶל. ומאלו ג' הויו"ת דע"ב, ס"ג מ"ה, יצאו לחוץ המילויים שלהם שהם גימ' ק"ב, בסוד 'ק"ב חרובים', שניתקו ממקור שפעם ונשארו יבשים וחרובים, וק"ב הוא גימ' עג"ל. כְּדֵין אַתְוָן פָּרְחוּ מֵאִינּוּן לוּחוֹת, וְלוּחוֹת אִתְבָּרוּ. ואז פרחו האותיות שהיו חקוקות באלו הלוחות, וכיון שהאותיות היו נושאות את הלוחות, ובהסתלקותן נסתלקה החיות הרוחנית של הלוחות, ואז נפלו הלוחות ונשברו.

> בחטא העגל שם החטא אדם הראשון לתוקפו ונקנסה המיתה.

כְּדֵין אִתְהַדַּר חוֹבָא דְּאָדָם לְאַתְרֵיהּ, וְגָרְמוּ לְסִטְרָא אַחֲרָא לְאִתְפַּשְׁטָא בְּעָלְמָא. במעמד קבלת התורה בטלה המיתה כיון שתוקן חטא אדם הראשון שבגינו נקנסה מיתה לעולם. כיון שחטאו, חזר חטא אדם הראשון למקומו, וגרמו לסטרא אחרא להתפשט בעולם. כְּדֵין מוֹתָא דְּאִתְעַבְּרַת – תֵּבַת, ואז המיתה שבטלה – חזרה, וזה שאמר הכתוב הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן" (תהלים פב, ז).

> בחטא המרגלים, חזר חטא קין למקומו ושבה הס"א לשלוט על צד הקדושה.

לְבָתַר בַּמְּרַגְּלִים תָּבוּ לְאַתְקְפָא סִטְרָא אַחֲרָא יַתִּיר וּכְדֵין חוֹבָא דְּקַיִן אִתְהַדַּר לְאַתְרֵיהּ, במעמד קבלת התורה, הורחקה הסטרא אחרא מהם, ואם לא היו חוטאים, היו נכנסים מיד לארץ, ובכניסתם היתה הסטרא אחרא מתבטלת. אבל, אחר כך, בחטא המרגלים, שבו בקלקולם לחזק יותר את הסטרא אחרא, ואז חטאו של קין חזר למקומו, וַאֲתַר אֶתְיָהִיב לְסִטְרָא אַחֲרָא לְשַׁלְּטָאָה עַל קוּדְשָׁא. וניתן מקום לסטרא אחרא לשלוט על הקדושה. בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְגַזְרָת גְּזֵרָה לְאִתְחָרְבָא בֵּי מַקְדְּשָׁא וְהָא אִתְּמָר. באותו הלילה שישבו ובכו באוהליהם, נגזרה גזירת חורבן בית המקדש וזה כבר נאמר. וְאִינּוּן בְּמַדְבְּרָא מִיתוּ, בְּגִין דְּתָמָן יִתְדַּכּוּן מִמְּסָאֲבוּתָא דְּאִתְתַּקַּף עֲלַיְיהוּ. ואלו שבכו מתו במדבר, כדי ששם במקום המדבר שהיא ארצה של הסטרא אחרא – שם יטהרו מאותה הטומאה שהתחזקה עליהם, וזה סוד וְרָזָא דָּא "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ" (במדבר יד, לה), יִתַּמּוּ לשון תָמִים שלם וַדַּאי, ודאי שיזכו להיטהר בשלמות. אֲבָל בְּגִין כָּךְ אבל לשם כך, "וְשָׁם יָמֻתוּ" (שם), דְּהָא מוֹתָא תָּמָן אִצְטְרִיכַת לְהוּ בְּגִין לְאִתְדַכָּאָה. שזו המיתה במדבר הצטרכה להם כדי להיטהר. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כָּל אִלֵּין חוֹבִין יִתְתַּקְּנוּן כַּחֲדָא. ולעתיד לבוא, כל אלו החטאים יתקנו כאחד, וזה "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) וַדַּאי. וְעוֹד "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דָּא רָזָא דִּקְרָבָא. וְדָא: