מגיד משמים

 

ביום ד' ר"ח סיון תפ"ז (1727) בהיות הרמח"ל בן עשרים שנה בלבד, התחיל פרק הגילויים שהפך באחת את חייו. באגרת לרב"ך שהבאנו לעיל (האגרת נכתבה כשנתיים וחצי אחרי ראשית הגילוי) מתאר הרמח"ל את האירוע המסעיר:

 

"אך הצעת המעשה בקיצור. ביום ראש חודש סיון התפ"ז, בהיותי מיחד יחוד אחד, נרדמתי ובהקיצי שמעתי קול אומר: [1]"לגלאה נחיתנא רזין טמירין דמלכא קדישא". ומעט עמדתי מרעיד, ואחר נתחזקתי. והקול לא פסק, ואמר סוד מה שאמר.

ביום הב' בשעה ההיא השתדלתי להיות לבדי בחדר, וחזר הקול ואמר סוד אחר. עד שאחר כך ביום אחד גילה לי, שהוא מגיד שלוח מן השמים, ומסר לי יחודים פרטים לכוון בכל יום - ואז יבא. ואני לא רואה אותו, אלא שומע קולו מדבר מתוך פי. ואחר כך נתן לי רשות לשאול גם כן.

ואחר כך כמשלש חדשים, נתן לי תיקונים פרטים לעשות בכל יום, כדי שאזכה לגילוי אליהו ז"ל. ואז צוה לי לחבר ספר על קהלת, שהוא היה מפרש לי הסוד של הפסוקים כל אחד. ואחר כך בא אליהו, ואמר סודות מה שאמר. והוא אמר שעתה יבוא מטט' שרא רבא. ובבואו ידעתי שהוא - הוא, מפני דברי אליהו שאמר לי.

ומאז והלאה הכרתים, כל אחד בפני עצמו. גם יש נשמות מתגלות, שאיני יודע שמם. ובכותבי החידושים אשר אומרים, אכתוב היום האחד אותו. וכל הדברים האלה בנפלי על פני אני עושה. ורואה את הנשמות האלה הקדושות, כמתוך חלום ממש בצורת אדם". אגרת טו.

 

עדות נוספת מאלפת מכלי ראשון לאופן כתיבת הסודות והגילויים נכתבה ע"י רבי רפאל ישראל קמחי, שנשלח ע"י רבני צפת לביתו של הרמח"ל וכך מסר עדות ראיה בפני רבני ווניציה:

"ובעיני ראיתי היחודים שעשה בנפילתו על פניו סמוך על ידיו על השלחן כמו חצי שעה, ואחר כך עמד והקולמוס בידו מהיר כותב בזמן מועט פחות מצי שעה פולייו או פולייו וחצי מסודות התורה, דברים עליונים בתכלית, והכל בלשון זוהר, מה שאין כח בשכל ולא ביד וקולמוס אנושי. וכן עשה כמה פעמים, וזה אפשר ואפשר, כי הקב"ה השפיע עליו שפע ממרומים, והוא הצניע בהצנע מה שלבו חפץ ה' בידו יצלח" אגרת ה'.

 

הרמח"ל תמה על הגילויים העצומים אלהם זכה וכיאה לענו אמתי, ידע מחד להמעיט ערכו, לגלות עבודתו ולתלות הכל כמתנת חינם ומאידך דיבר על הגילויים כאילו אינם שייכים לו וכאילו מספר הוא על אדם אחר. על הזכות לגילוי זוהר תניינא כתב:

 

"ועתה ברצות ה' להיטב לעמו רצה לגלות עוד אורה חדשה מבחינת הזוהר גם כן, שהוא מהארת הטפה כנ"ל. והוא בחסדו בחר בי. ומה אומר בזה, אם על הכנתי ידרוש? הן אמת, שרק חסד ה' עשה זאת, ולא כהכנתי. אך האמת הוא, כי שנים שקדתי על ענין היחודים ליחד יחודים, כמעט בכל רביע שעה יחוד אחד, כאשר אני מתמיד גם עתה תודה לאל. וגם ראיתי לעמוד בטהרה. אך תעניות לא עשיתי הרבה, כי אם זאת היתה לי - התמדת היחודים. ושרש הכל - הארת המדרגה אשר שלטה בזמן ההוא, ולקח הקב"ה אותי לכלי כאשר חפץ". אגרת ט"ו.

"ידע כי באמת עדיין לא הגעתי להשגת האר"י זלה"ה... אלא שלא ניתן לו הרשות לכתוב... ואני יען צויתי לכתוב - על כן רבו הכתבים מאד, ונראים פלא... אך האמת שה' הוא ידע את מי יקרב לו, וזה באמת כי הדברים האלה אינם בזכות יחיד אלא בזכות רבים - באהבת אל את ישראל. והוא לוקח לו לאמצעי את הישר בעיניו לפי צורך הדורות והמקומות...

ואמת הוא שמה שראה כבוד תורתו, היה כטפה מן הים, כי יראתי להביא עמי הספרים האלה מפני הסכנה. אך הנה ג' ספרים יש לי מן המגיד לבדו עד היגלות אליהו ז"ל, וספר 'קהלת' יהיה כאלף דפים קטנים בקירוב, וספר 'התיקונים' מאתים דפים, והחיבור אשר אני עושה על התורה עד עתה שאני מגיש לכבודו "אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים" - ת"ק דפים. ועוד יש לי מאמר 'משכני עליון' אשר ראה כבוד תורתו, ו'מאמר הגאולה', ו'מאמר החכמה', ו'מאמר הדין', ועוד דרושים רבים, ופירוש שם מ"ב, ופירוש המרכבה, ו'מאמר השם'". אגרת יד כסלו ת"ץ.

"ועל הפרישות ועל שאר הדברים - מה אוכל להשיב את אשר לא הודיע ה' לבני האדם דרכיו, כי גבהו מדרכינו ומכל אורחות מחשבותינו מאד? לא זכות ולא יושר, כי אך -אם לא הייתי כלי מוכן לפניו - לא בחר בי". אגרת יז.

 

מבחינת הכתיבה וההתגלויות, ארבעת השנים שהחלו מסיון תפ"ז ועד לשנת תצ"א (1731) היו השנים הפוריות ביותר והניבו ספרים ומאמרים רבים שטמנו בחובם אורות טמירין וגילויים עמוקים שירדו לעולם והתלבשו ברמח"ל - בנשמתו, בדיבורו, בכתיבתו ובלימודו, גילויים עצומים שלא היו מימיו של רשב"י ע"ה (כמו שנאמר במפורש באידרא). ידוע לנו שבאותם השנים כתב: (תפ"ט) זוהר קהלת, תיקונים חדשים, זוהר תנינא, כללות האילן.

 

 

עוד