Skip to content

מסילת ישרים | נקיות. יא'. עריות.

מסילת ישריםעריות.

אמר הקדוש ברוך הוא, אל תאמר הואיל ואסור לי להשתמש באשה הריני תופסה.

וּנְדַבֵּר עַתָּה מִן הָעֲרָיוֹת שֶׁגַּם הֵם מִן הַחֲמוּדִים, וְהֵם שְׁנִיִּים בְּמַדְרֵיגָה אֶל הַגָּזֵל, כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "רוּבָּם בְּגָזֵל וּמִיעוּטָם בַּעֲרָיוֹת" (בבא בתרא קס"ה א'). וְהִנֵּה מִי שֶׁיִּרְצֶה לְהִנָּקוֹת לְגַמְרֵי מִזֶּה הַחֵטְא, גַּם לוֹ תִּצְטָרֵךְ מְלָאכָה לֹא מוּעֶטֶת, כִּי אֵין בִּכְלָל הָאִיסּוּר גּוּפוֹ שֶׁל מַעֲשֶׂה בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל הַקָּרֵב אֵלָיו. וּמִקְרָא מָלֵא הוּא "לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה" (ויקרא י"ח ו'). וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַל תֹּאמַר, הוֹאִיל וְאָסוּר לִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאִשָּׁה, הֲרֵינִי תּוֹפְשָׂהּ וְאֵין לִי עָוֹן, הֲרֵינִי מְגַפְּפָהּ וְאֵין לִי עָוֹן, אוֹ שֶׁאֲנִי נוֹשְׁקָהּ וְאֵין לִי עָוֹן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֵׁם שֶׁאִם נָדַר נָזִיר שֶׁלֹא לִשְׁתּוֹת יַיִן – אָסוּר לֶאֱכוֹל עֲנָבִים לַחִים וִיבֵישִׁים, וּמִשְׁרַת עֲנָבִים, וְכָל הַיּוֹצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן, אַף אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְּךָ אָסוּר לִיגַּע בָּהּ כָּל עִקָּר, וְכָל מִי שֶׁנּוֹגֵעַ בְּאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ מֵבִיא מִיתָה לְעַצְמוֹ" וכוּ' (שמות רבה ט"ז ב').

וְהַבֵּט מַה נִּפְלְאוּ דִבְרֵי הַמַּאֲמָר הַזֶּה, כִּי הִמְשִׁיל אֶת הָאִיסּוּר הַזֶּה לְנָזִיר, אֲשֶׁר אַף עַל פִּי שֶׁעִיקָּר הָאִיסּוּר אֵינוֹ אֶלָּא שְׁתִיַּית יַיִן, הִנֵּה אָסְרָה לוֹ תּוֹרָה כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ שַׁיָּיכוּת עִם הַיַּיִן, וְהָיָה זֶה לִימּוּד שֶׁלִּימְּדָה תּוֹרָה לַחֲכָמִים, אֵיךְ יַעֲשׂוּ הֵם הַסְּיָיג לַתּוֹרָה בַּמִּשְׁמֶרֶת שֶׁנִּמְסַר בְּיָדָם לַעֲשׂוֹת לְמִשְׁמַרְתָּהּ. כִּי יִלְמְדוּ מִן הַנָּזִיר לֶאֱסוֹר בַּעֲבוּר הָעִיקָּר גַּם כָּל דְּדָמֵי לֵיהּ. וְנִמְצָא שֶׁעָשְׂתָה הַתּוֹרָה בְּמִצְוָה זֹאת שֶׁל נָזִיר, מַה שֶּׁמָּסְרָה לַחֲכָמִים שֶׁיַּעֲשׂוּ בִּשְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת, לְמַעַן דַּעַת שֶׁזֶּה רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, וּכְשֶׁאוֹסֵר לָנוּ אֶחָד מִן הָאִיסּוּרִין, יִלְמַד סָתוּם מִן הַמְפוֹרָשׁ לֶאֱסוֹר כָּל הַקָּרוֹב לוֹ.

איסורי העריות כאיסורי הזנות.

וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ אָסְרוּ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל הָעֲרָיוֹת כָּל מַה שֶּׁהוּא מִמִּינוֹ שֶׁל הַזְּנוּת אוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו, יִהְיֶה בְּאֵיזֶה חוּשׁ שֶׁיִּהְיֶה, דְּהַיְינוּ: בֵּין בְּמַעֲשֶׂה. בֵּין בִּרְאִיָּה. בֵּין בְּדִיבּוּר. בֵּין בִּשְׁמִיעָה. וַאֲפִילּוּ בְּמַחֲשָׁבָה. וְעַתָּה אָבִיא לְךָ רְאָיוֹת עַל כָּל אֵלֶּה מִדִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.

בְּמַעֲשֶׂה: דְּהַיְינוּ – הַנְּגִיעָה אוֹ הַחִיבּוּק וְכַיּוֹצֵא, כְּבָר נִתְבָּאֵר לְמַעְלָה בַּמַּאֲמָר שֶׁזָּכַרְנוּ וְאֵין צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ.

בִּרְאִיָּה: אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ""יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָע" (משלי י"א כ"א) – כָּל הַמְּרַצֶּה מָעוֹת מִיָּדוֹ לְיָדָהּ כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ לֹא יִנָּקֶה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם" (ברכות ס"א א').
וְאָמְרוּ עוֹד "מִפְּנֵי מָה הֻצְרְכוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר כַּפָּרָה? מִפְּנֵי שֶׁזָּנוּ עֵינֵיהֶם מִן הָעֶרְוָה… אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, מִפְּנֵי מָה מָנָה הַכָּתוּב תַּכְשִׁיטִין שֶׁבַּחוּץ עִם תַּכְשִׁיטִין שֶׁבִּפְנִים? לוֹמַר לְךָ, כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁל אִשָּׁה כְּאִלּוּ מִסְתַּכֵּל בִּמְקוֹם הַתּוֹרֶף" (ברכות ס"ד א'-ב').
וְאָמְרוּ עוֹד, "וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע" (דברים כ"ג י') שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל אָדָם בְּאִשָּׁה נָאָה וַאֲפִילּוּ הִיא פְּנוּיָה, בְּאֵשֶׁת אִישׁ – וַאֲפִילּוּ הִיא מְכוֹעֶרֶת" (עבודה זרה כ' א').

בְּעִנְיַן הַדִּיבּוּר עִם הָאִשָּׁה: בְּהֶדְיָא שָׁנִינוּ "כָּל הַמַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה גוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ" (אבות א' ה').

וּבִשְׁמִיעָה: אָמְרוּ "קוֹל בְּאִשָּׁה עֶרְוָה" (ברכות כ"ד א').

עוֹד בְּעִנְיַן זְנוּת הַפֶּה וְהָאֹזֶן, דְּהַיְינוּ הַדִּיבּוּר בְּדִבְרֵי הַזְּנוּת אוֹ הַשְּׁמִיעָה לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כְּבָר צָוְחוּ כִּכְרוּכְיָא וְאָמְרוּ ""וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר" (דברים כ"ג ט"ו) – עֶרְוַת דִּבּוּר" (ירושלמי ו' ב') זֶה נִיבּוּל פֶּה. וְאָמְרוּ "בַּעֲוֹן נַבְלוּת פֶּה צָרוֹת רַבּוֹת וּגְזֵרוֹת קָשׁוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל מֵתִים" (שבת ל"ג א') חַס – וְשָׁלוֹם. וְאָמְרוּ עוֹד "כָּל הַמְנַבֵּל פִּיו מַעֲמִיקִים לוֹ גֵּיהִנֹּם" (שם). וְאָמְרוּ עוֹד "הַכֹּל יוֹדְעִים כַּלָּה לָמָּה נִכְנֶסֶת לַחֻפָּה, אֶלָּא כָּל הַמְנַבֵּל פִּיו אֲפִלּוּ… גְזַר דִּין שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה לְטוֹבָה הוֹפְכִים לוֹ לְרָעָה" (שם).
וְאָמְרוּ עוֹד "אֲפִילּוּ שִׂיחָה קַלָּה שֶׁבֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ מַגִּידִים לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת הַדִּין" (חגיגה ה' ב'). וּבְעִנְיַן הַשְּׁמִיעָה הָרָעָה הַזֹּאת גַּם כֵּן אָמְרוּ "אַף שּׁוֹמֵעַ וְשׁוֹתֵק, שֶׁנֶּאֱמַר "זְעוּם ה' יִפָּל שָׁם" (משלי כ"ב י"ד)" (שבת ל"ג א').

כל החושים צריכים להיות נקיים מן הזנות וענינו.

הֲרֵי לְךָ שֶׁכָּל הַחוּשִׁים צְרִיכִים לִהְיוֹת נְקִיִּים מִן הַזְּנוּת וּמֵעִנְיָנוֹ. וְאִם לְחָשְׁךָ אָדָם לוֹמַר, שֶׁמַּה שֶּׁאָמְרוּ עַל נִבּוּל פֶּה, אֵינוֹ אֶלָּא כְּדֵי לְאַיֵּים וּלְהַרְחִיק אָדָם מִן הָעֲבֵרָה, וּבְמִי שֶׁדָּמוֹ רוֹתֵחַ הַדְּבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁמִּידֵּי דַבְּרוֹ בָּא לִידֵי תַּאֲוָה, אֲבָל בְּמִי שֶׁאוֹמְרוֹ דֶרֶךְ שְׂחוֹק בְּעָלְמָא לָאו מִלְּתָא הוּא וְאֵין לָחוּשׁ עָלָיו, אַף אַתָּה אֱמֹר לוֹ – עַד כָּאן דִּבְרֵי יֵצֶר רָע. כִּי מִקְרָא מָלֵא שֶׁהֵבִיאוּהוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לִרְאָיָיתָם "עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח ה' וכוּ' כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה" (ישעיה ט' ט"ז), הִנֵּה לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב הַזֶּה לֹא עֲבוֹדָת אֱלִילִים וְלֹא גִילּוּי עֲרָיוֹת וְלֹא שְׁפִיכוּת דָּמִים, אֶלָּא חֲנוּפָה, וּלְשׁוֹן הָרָע, וְנִיבּוּל פֶּה – כֻּלָּם מֵחַטַּאת הַפֶּה בְּדִיבּוּרוֹ. וַעֲלֵיהֶם יָצְאָה הַגְּזֵרָה, "עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח ה' וְאֶת יְתוֹמָיו וְאֶת אַלְמְנוֹתָיו" וכוּ'. אֶלָּא הָאֱמֶת הוּא כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁנִּיבּוּל פֶּה הוּא עֶרְוָתוֹ שֶׁל הַדִּיבּוּר מַמָּשׁ, וּמִשֵּׁם זְנוּת הוּא, שֶׁנֶּאֱסַר כְּכָל שְׁאָר עִנְיְנֵי הַזְּנוּת – חוּץ מִגּוּפוֹ שֶׁל מַעֲשֶׂה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם כָּרֵת אוֹ מִיתַת בֵּית דִּין אֲסוּרִים הֵם אִיסּוּר עַצְמָם, מִלְּבַד הֱיוֹתָם גַּם כֵּן גּוֹרְמִים וּמְבִיאִים אֶל הָאִיסּוּר הָרָאשִׁיִּי עַצְמוֹ, וּכְעִנְיַן הַנָּזִיר שֶׁזָּכְרוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁהֵבֵאנוּ לְמַעְלָה.

בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבָה: כְּבָר אָמְרוּ בִּתְחִילַּת הַבָּרַיְתָא שֶׁלָנוּ "וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רַע" – "שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר אָדָם בַּיּוֹם" וכוּ' (עבודה זרה כ' ב') וְאָמְרוּ עוֹד "הִרְהוּרֵי עֲבֵירָה קָשִׁים מֵעֲבֵירָה" (יומא כ"ט א'), וּמִקְרָא מָלֵא הוּא "תּוֹעֲבַת ה' כָּל מַחְשְׁבוֹת רָע" (משלי ט"ו כ"ו).

וְהִנֵּה דִבַּרְנוּ מִשְּׁנֵי גוּפֵי עֲבֵירוֹת חֲמוּרוֹת שֶׁבְּנֵי אָדָם קְרוֹבִים לִיכָּשֵׁל בְּעַנְפֵיהֶם מִפְּנֵי רוּבָּם שֶׁל הָעֲנָפִים וְרוֹב נְטִיַּית לִבּוֹ שֶׁל אָדָם בְּתַאֲוָתוֹ אֲלֵיהֶם.