מאמר הגאולה | פרק ג'. פגמי פשטתי את כתנתי ושיטוף הרגלים בגלות.

מאמר הגאולה | פגמי הסרת הכתנת ושיטוף הרגלים בגלות.

"דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו: קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל": שיר השירים ה' ד'-ה'.

 פגם הסרת הכתנת בגלות.

בהיות הצדיק המלאך הגואל קורא את השכינה – כמו שפירשתי מרוב החושך שנתגבר עד הזמן ההוא – לא נראה מקום לאור כלל, ונתייאשו ישראל מן הגאולה "מקוצר רוח ומעבודה קשה", על כן השיבה לו "פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה". ואומר לך מהו זה הכותונת, כי הוא מעיל יקר ונכבד הניתן לקודשא ב"ה ושכינתא מן הבינה. ועל זה העניין כתיב "כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף". ובהיות זה הלבוש עליה – כל זר לא יקרב אל הקודש ובל יראה בגאות ה'. וכאשר ירדה השכינה בגלות אז כתיב "פְּשֹׁטָה וְעֹרָה" והסוד "בעירום ובחוסר כל". "בעירום" – מן המעיל הזה הוא העומד לצנה ולמגן. "ובחוסר כל" – הוא הצדיק. ואז לבשה בגדים אחרים חשוכים ושפלים ונקראים [1]'בגדי החול'. ומפני שהעונות של ישראל רבו והקליפות נתגברו, על כן לא נראה דרך להשיב את המעיל הזה למקומו. ולכן אמרה "פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה".

 

פגם שיטוף הרגלים בגלות.

ועוד פגם אחר נמצא והוא 'שיטוף הרגלים'. וזה נודע כי אחיזת הטומאה היא באלה הרגלים, וכתיב "רגליה יורדות מות", וב' [2]המשיחין הם ב' הרגלים האלה שהם עתידים לגאול ישראל. ובהתחזק הפגם בשרשם – לא יעצרו כח לגאול. ועל כן אמרה "רחצתי את רגלי" שהם ב' המשיחין איככה אטנפם". והאמת שהפסוק הזה כינוי לשון הוא וכאילו אמר 'טינפתי את רגלי שהוא התחזק הפגם בשורשם איככה ארחצם".

והנה נמצא, כי עד כאן בעת התגברות החושך היה קשה הדרך מאד לבוא אל התיקון ואל הגאולה – עד שנתחזק רצון המלך ב"ה ואז נאמר "דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו".

ועתה הבן ותראה מכאן סודות גדולים.

 

הרחבות:


[1] "וישראל אע"פ שהם באמת עיקר הבריאה בסוד 'כנסת ישראל', אינם מתגלים ונודעים, ואין נראה שהכל פונה ביחוד אליהם. אך האמת כך הוא, שאין פניתו אלא להם, אפילו בהסתר פנים זה. וזה כי הנה העולם הזה נברא בדרך חול, ואע"פ שכל ענין הבריאה והטבע – איך אינו אלא התפשטות של קדושה שמתפשטת השכינה בתחתונים – אבל אינו מתגלה כן אלא אדרבא, כל עניני העולם חול, וכן הס"א שולטת בעולם בסוד יצר הרע, וההיזקות, והאומות. וכל זה תלוי במרכבתו של מט"ט, שהוא מלביש הנהגתו בתוך קליפת נוגה שהוא חול, וכן באה אח"כ ההשפעה עד הכוכבים, ומשפיעים לעולם הזה בסוד טוב ורע. וכן ניתן מקום לס"א לעשות גם היא פעולותיה. וכל זה הוא סוד בגדי חול. וזה סוד ל"ט מלאכות של חול שהוא מה שקליפת נוגה שולטת בעולם, וזה נקרא מלאכה דהיינו ההתלבשות הזה של קליפת נוגה היא מלאכה, שהיא ענין הטורח, והקושי שיש בדברי העולם תלוי בזה. כי מה שהוא בסוד קליפה יש לו כובד ועיכוב הרבה, כי שאר הקליפות הקשות מתדבקות, וצריך להעבירם, שהם כלם מניעות. אך מה שהוא חוץ מהתלבשות זה, אין שם טורח כלל. ועקרי עניני העמל הזה הם סוד הל"ט מלאכות. והאמת, כי זה נמשך מסיתום, כי במקום שצריך לעבור דרך קליפה – נסתם האור, וקשה להוציא הדבר אל הפועל, וצריך מלאכה ממש להוציא הכח הצריך, כי כל הלבשה גורם סיתום ודוחק, וזה פשוט". פירוש מאמר הזוהר ריש משפטים.

[2] יש שני [מקומות] למשיח: א' בסוד עבד ומקומו בסוף הרגלים, וא' בסוד ראש. השכינה בזמן שהיא ברגלים, משם מתקנת בחינת הראש, וסוד זה עובד וישי – בן ישי בראש. ומעובד יוצא ישי, אח"כ משם יצא דוד, ולכן, "כלך יפה", אינו מום – שהיתה בסוד עבד כי אדרבא, שם נתקן הראש". כ"ד קישוטי כלה.